תרשו לי לצטט באכזריות את הפתק שלי על "יומיים בפנימייה", מקווה שהטקסט לא יהיה זוועה כמו שיש לי הרגשה שהוא יהיה.
יומיים בפנימייה
אין לי הרבה זמן לרשום בבלוג, אני מתאר לעצמי שזמן להעתיק אני אמצע דווקא בקלות (בטח באמצע איזה שיעור, אנ מקווה שהיסטוריה אבל לא בטוח, סיכויים גבוהים להבעה)
אז כה עכשיו אני רושם באייפוד, 23:30 בלילה מהמיטה בחדר - ״טוב לא להיות בבית״
בית הספר (הספציפי מיוחד הזה - שום לימודים חרטה) זה הבית שלי
זה היה מספיק בלתי נסבל בשבילי לחזור הביתה מבואס
להעסיק את עצמי פה זה טיפה פשוט יותר, אני מקבל שיגרה יותר סגורה ועדיין לא מרגיש שחסר לי ״זמן לעצמי״
אומנם ״זמן לכולם״ זה ממש בעיה
אנשים אוהבים לדבר איתי באותו הזמן אבל בדיוק ואיך אני אמור להקשיב ל-2 אנשים בול באותו זמן, זה לא 2 מילים זה סיפורים
בכל אופן
מבחינתי היום הייתה הצלחה מסויימת
היו גם כישלונות לא מעטים
אתחיל לספור
סידור רובוטיקה והמבחן במת׳, מן הסתם היה זוועה וכל החרא הזה
אחרי המבחן, ניקה נתנה לי הרגשה שהיא זורקת אותי לפח ממש חזק ו״נשברתי״, הדד-ליין קוצר ומטרות חדשות הוצבו
היום המשיך להתקדם, בשעות החופשיות נוספו ילדים
היום האולר וניקה היו איתנו בעיקר בשעות החופשיות
האולר ובלה התרכזו אחד בשני היום יותר מכל יום אחר ״שישימו עלי עין אני שם עליהם זין״
ניקה הייתה ב
FUCKKKKKK
יצאתי עם תובנה משהו מטורףףף
כשבלה מתרכזת באולר - ניקה ״שמה לב״ אלי
הוגן?
בעייתי
מלבד לזה, לגרום לה לשים לב אלי זה ממש בעייתי
הדבר האחר היחידי שאני מסוגל לחשוב עליו להתרחק מבלה בשבילה
אבל זה חרטה ניגודי להמון דברים
בלה ידידה טובה
תרשו לי להסביר מהיכן התובנה - בשעות החופשיות הרגשתי את זה מאט (הייתי יותר שבור אז כזה ״נזכרת גם כן???״)
אחרי זה בשעתיים היסטוריה היה ״נורמלי״ למדי
והשעה האחרונה הייתה הרגשה נורמלית - אבל האומנם?
הזמנתי את ניקה וחברתה לשבת ליידי עם כיסאות, אבל הכיסאות נגמרו אז ״לפחות מאחורי״
אז ניקה הלכה להיות עם חברתה במקום אחר וזה לא משנה
הניתוח כאן הוא עמוק (פתטי ומביך)
שמתי לב שבלה שוב באה להיות עם האולר בלי סיבה הגיונית נראית לעין
אחרי זה ניקה באה להיות מאחוריי בכל זאת כל הסרט (ראינו סרט כל הכיתה)
זה גרם לי להרגיש יותר טוב (גם אם זה ״כלום״)
ובסוף הסתובבתי אליה וראיתי אותה מסתכלת עלי כזה וזה היה נחמד.......
לא הספקתי להגיד לה ביי לפני שהיא הלכה וכולם הלכו והכיוון שלי הוא אחר לחלוטין מההסעות אז שיהיה להם בכיף
זה היה סוף היום
אחרי זה בפנימייה (פה) בהתחלה לא היה דבר לעשות
טיפה מחשב טיפה להסתובב טיפה אנשים איפה שיש וטיפה אנימה, בניתי על זה שאראה יותר אנשים אבל לא נורא, ראיתי את עינב שהלכה למגן שלה
אז חדר אוכל ותורנויות וכולם היו שם ואכלנו ונשארנו שם לנקות whatever - החבר׳ה מפנימיית יום היו ודאגתי לבקר אותם ולספר להם - יש לי הרגשה שאני חשוב להם וזה ממש יפה
מרי הייתה שם, היא רצתה שאלווה אותה להסעות וזה אבל גם אם רציתי האילוצים - נשארתי בחדר האוכל לתורנויות
מה שמסתבר, כל שבוע ביום שני הקבוצה שלנו
מזכיר לי את כיתה ט׳
דיברתי בחדר האוכל עם אל מי שרק הייתי יכול, רוביטיקה, הבנים והבנות בפנימייה ופנימיית יום
הכרתי שמעתי היה בסדר
אחרי זה הלכתי טיפה לשהות בחדר, כעיקרון הכנה למרכז למידה
ובחוץ חיכו לי הבדיחות האיכותיות של מישהי מוכרת יותר מהפנימייה (בשכבה) היה קורע
אחרי איחור למרכז למידה והבנה שזה פחות חשוב מחשוב אבל בכל זאת - לומדים
(שם גם היה בסדר, קצת עשיתי מחשבים וזה)
אחרי זה הלכתי לצפות בפעילות שהטילו על הקבוצה שלנו אחריות לעשות, לצחוקים
הבנתי שזה לא מתאים לי וזזתי משם, אחלה אנשים מת עליהם אבל הי - יש לי דברים אחרים בעיקר רוביטיקה
אז הלכתי לרובוטיקה ותיקנתי המון כבלים פגומים שהיו אצלי
ואני אמשיך מחר בבוקר או משהו, כואבות לי הידיים ובאלי ללכת לישון... 0:00
*שינה*
7:15
זמן להמשיך לכתוב
אחרי שביקרתי ברובוטיקה חזרתי לקבוצה
את השאר אתייג עם ״אירועי קבוצה״
היה די מצחיק
שיחת קבוצה לא מעניין כזה
אכן קקה טקסט, ממולא ב-div כדי לעבור שורות ויש לי הרגשה שזה לא עובר שורות... (אני אנסה לערוך את ה-html אחר כך)
בינתיים אמשיך לכתוב
שיחת קבוצה אמרנו - נחמד? לא יודע
אוקיי שניה, משהו מתפתח עכשיו ברגע זה
לא משנה, אזעקת שווא, אומנם לא מלאה
כל ידיד של ניקה, "מעלי" בסולם הידידות
למה.
עכשיו זה מה שמפריע לי באמת
המשפט הקצר הזה, מסכם הכל
אני לא סובל את זה
זה מוות, אם אני אוהב אותה אז אתם יכולים להבין למה זה קשה לי
להפסיק?
איזה כאבים
זה לא משהו שאני מסוגל לחיות איתו
"לכו תבינו", הלוואי עלי להבין. כוס אמק ...
אני צריך להתקלח... מכל הדברים שההורים שלי הביאו וכל זה שכחתי לבקש כפכפים
אבקש למחר - בינתיים אבקש מאחד השותפים
השותף השחור חזר, סיפר לי עליו הרבה מידע מרתק - שמחתי לשמוע
כינוי:
מקס לזרב רודריגז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
