מאז ומתמיד אני כוססת ציפורניים.
25 שנים הציפורניים בפה שלי,אני מכרסמת אותם והכי גרוע-בולעת.
המצב שלי על הפנים.. שום דבר לא עוזר, כשהייתי קטנה עד שלא ירד לי דם מהציפורניים לא הייתי נרגעת, לשמחתי היום זה לא המצב אבל גם לא רחוק מזה.
מרה,פלפל חריף,לק כלום לא עוזר.
אמא שלי תמיד נלחמה בהרגל המגונה הזה.
בכל הזדמנות כשהייתי ישנה היא הייתה מורחת לי מרה,כשזה לא עזר ושום דבר אחר היא הייתה מתחילה להפליק לי על הידיים כל פעם כשהציפורניים בפה שלי,היא מזמן כבר התייאשה.
אני יודעת שזה לא אסתטי אני מודעת שזה מגעיל.
נורא קשה לי להיגמל,זה לא שאין נסיונות. אני פשוט לא מסוגלת להיפרד מזה.
הגמילה הכי ארוכה הייתה במשך שבועיים, גיסי אמר לי שהוא שמע רבנים שאומרים שאישה שכוססת ציפורניים עשויה להיות עקרה כי ציפורניים זה דבר טמא.
הפכתי את כל העולם,שאלתי כל אדם מכובד בדת,שאלות רב,רבניות,אנשים דתיים ואפילו רופא אם יש אמת בזה, נאמר לי שלא.
פשוט זה לא בריא.
אז חזרתי "לאכול"אותם.
כשעברתי את המכינה של מהו"ת בסמינר, (מכינה לבעלי הפרעות קשב וריכוז) מומחים רבים בתחום הסבירו לנו שכסיסת ציפורניים זה מאפיין מופרעי קשב בייחוד ADHD הפרעות קשב וריכוז-היפראקטיביים.
זה חלק מהלקות, באמת בזמן בית ספר כשהייתי מחוייבת להקשיב אז הייתי אוכלת את הציפורניים ושומעת בו זמנית זה היה או כסיסה או שירבוט במחברת.
זה העסיק אותי.. תרפיה,הנאה.
מגעיל להגיד אבל זה המצב.
מיותר להגיד שבחתונה של אחותי וכל אירועים אחרים לא טרחתי לשים אפילו לק או לסדר אותם.
נשארה לי רק האופציה של בניה בציפורניים אבל זה קו אדום.
אוף.
תעזרי לי בבקשה!! :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
