בשבועיים האחרונים נכנס לי ג'וק לראש, פתאום זה קפץ.

התחלתי לפזול לכיוון הגלאקסי,נמאס לי מהאייפון שלי. הרגשתי ירידה באיכות,שיעמום ובעיקר התיישנות.

כולם סביבי גלאקסים רק אני אייפון,פייר התבאסתי.

האייפון הוא המכשיר היחיד שהחזקתי בריליינשנשיפ ארוכה עם פלאפון-שנתיים וחצי :)

האמת,התחלתי לפרסם סתם בשביל לראות מה המצב בשוק. לא הייתי בטוחה שזה יצליח בכלל.

קבעתי עם מישהי לבסוף היא התחמקה באלגנטיות-רצתה לא רצתה.

לאחר מכן, מישהו נוסף הגיב בפייסבוק ועוד כמה כאלה, אבל לא משהו רציני.

רגע לפני שהרמתי ידיים לגמרי,עשיתי נסיון פעם אחרונה והעליתי שוב את המודעה לבסוף שוחחתי עם מישהו בערב, לא דיברנו הרבה כמעט בכלל.. הוא אמר שהוא ייצור קשר בבוקר, סבבה.

פיתחתי סוג של אדישות, התברברתי עם הזמן ולבסוף נרדמתי.

יום למחרת התחלתי את העבודה ב13:00 אמרתי לו תגיע עד 12:00 בחוסר אמונה ,כן ?!

בבוקר בערך 9:30 אני מקבלת שיחת טלפון "תני לי בבקשה את הכתובות אני תוך חצי שעה מגיע".. ווווואייייי לחץץץ!!!

מה ?? זה באמת קורה, לא ייתכן.. רגע!! אין לי גיבוי :\ 3000 תמונות לפח,אנשי קשר, אין מה לדבר! הודעות? שאני אמות עכשיו!

היסטוריית גלישה,תמונות פולשניות הכל מהכל!!! 

התחלתי להתפחלץ בקרבי.

אפילו שכחתי- אין לי טלפון חלופי.

אני ידועה בכך שאין לי סבלנות לדברים האלה ובעיקר אני לא מבינה כלום בתוכנה, האצתי באנשי אורנג' שימציאו לי גיבוי לא מעניין אותי איך.. הגענו לפשרה, רק על אנשי הקשר דרך האווטלוק.

האיש הגיע אליי הבייתה,ישב שעתיים!! עד שזזתי,לקח שעה.

הלב שלי פעם חזק,כל החיים שלי שם! התלות שלי בו זה דבר בלתי ייאמן.

ניסיתי בזמן שאני מדברת איתו והוא חופר לי על מהכשירים שלו,למחוק כמה שיותר דברים מהאייפון.. לחץ ועצבים=בעחס!

לא הצלחתי,מי יודע מה!

מחקתי תמונות חשובות,ציינתי בפניו שאני עובדת בגן ילדים וביקשתי ממנו שימחוק את התמונות כדי שלא יתבעו אותי. זה דיי חשוב לי.

אמרתי לו שאני סומכת עליו שכך יעשה.

אני מאמינה שהוא עשה את זה-חסר לי אם לא!

ניסינו לפרמט את המכשיר ,לא כלכך הלך.

סיכמתי איתו שהוא ימחוק את הכל!

הוא הנהן.

באמת,הוא נראה איש אמין.

מסרתי לו מטען לא מקורי,5 כיסויים שאוווים ביותר,את האייפון החתיך וצילום שהוא נקנה מאורנג' ואני בעליו-לשעבר :\

עשינו זכרון דברים-זה כזה של מבוגרים,אמא שלי עשתה.

אני ייבבתי לי בשקט-אני אישה,שקט!!

ציינתי בפניו עובדה-האייפון הזה צדיק,הוא שומר שבת וחג!

ביקשתי שיתנהג אליו בכבוד ויפה כי הוא בחורצ'יק טוב, הוא צחק :)

העביר לי את הכסף,איחלנו יום טוב.

ואז החלק האומנותי-התחלתי לבכות.

וואי ממש בכי עם דמעות ושליחטות של סחוניה, נו נזלת.

היה מדכא.

אחרי שעה של דמעות,יצאתי בלעדיו לגן,הלכתי עד התחנת אוטובוס ברגל.

יצאתי מהבית ב-12:30 אני אמורה להתחיל ב13:00 כל הדרך לתחנה אני שומעת את הצלצול שלו באוזן :\

לקחתי את הזמן,הרהרתי במה שהיה-בדחיינות שלי,בשביזות,בתכנים שיש בו.. וכמובן את זה שפאקק,אין לי שעון!!

מה השעה? וווואי אני מאחרת לגן,איזה פאדיחות!

מה, אני אשאל אנשים? לא נעים לי!

אני ארוץ.

התחלתי לרוץ.

אני חולפת על פני אנשים וכולם עסוקים בטלפונים שלהם,אוזניות,צלצולים יפים ורק לי אין!

הרגשתי מוזר ויחד עם זאת,שחרור.

מדי פעם דחפתי את היד לתיק,לחפש אותו.. ממש קשה להתרגל :\

הרגשתי המון בחיסרון,עד כדי כך שהתחלתי לחפש שעון יד בבית,יודעים מה? אין לי! עצובב.

אנשים מחפשים אותי-אין לי פלאפון.

אין לי שירים.

הפייסבוק,מת.

גרופונים-לא זוכרת מה זה בכלל.

אי מיילים,נאדה!

שיעמם לי בטירוף.

הכי גרוע,רציני ביותר.. אני לא יודעת מספרים של אנשי קשר.

אפילו את הבסיסיים ביותר:אמא שלי,אבא שלי,העבודה,גיסי ועוד.. 

ביום הראשון כתבתי את המספרים על הדף,ניסיתי לשנן אותם.. ללא הצלחה.

מאתמול אני עם פנקס של יודלה' עם מספרים.

ממש חוסר אונים!

התלות הזו בו לימדה אותי דבר או שניים על החיים האמיתיים שיצרתי לי, מזעזע שזה המצב.

כשיהיה לי בע"ה סמארטפון אחר אני אחליט שאני אעשה ממנו יותר הפסקות,לא בריא התלות הזו.

אני מקווה שזה יהיה זמני וצעדים חפוזים כאלה לא ייעשו.

מטעויות למדים.

לבנתיים,אני אקנה טלכראט חח נוסטלגיה.

תהיו בקשר! אאוץ' (: