עונת ה"בקרוב אצלך" התחילה רשמית!!

הפרצוף שלי מתעקם בשניות.

אירוע או חג ממש קשה לרווקות\שמנמנות \נשים בעלות דופק וסטטוס רווקה!!

אם יש משהו שיכול לחרפן אותי ולכווץ לי את הלב והנשמה אלה דודות אהובות,אהובות, שמכירות אותי כל כך טוב+אמא שלי בחזקת 2 על טורבו וכולן מנצחות על העצבים שלי בניגון דרמאטי,שובה לב "בקרוב אצלך!! יאללה תתחתני" כאילו מה? מההה?? מה?!

הצד העיראקי במשפחה:

 "נו, יש מישהו?" 
 "אז מתי נראה ממך קצת נחת?"
 "אני רואה שהזנחת את הדיאטה, הא?"
 "את כבר לא צעירה, את יודעת" 
 "כשאני הייתי בגילך כבר היו לי שני ילדים" 

והכי כואב, " אחותך עשתה את זה לפנייך , לא אומר לך כלום?? "

איפה הטאקט? איפה העדינות ? לאן נעלמה הסבלנות ? 

הרחמים האלה יכולים להרוג אותי,היד על הלחי מעבירה בי חלחלות!! כל מה שבא לי זה לחרוץ לשון כמו ילדה בת שתיים!  לא מעבר לזה.

עד לפני 5 שנים הייתי מקבלת את זה כאיחול וחיוכים לכל עבר,עונה אמן בכל הזדמנות.

לאט לאט זה דעך והגיע לרמה של תקיעת מבט מפורצף וסימן קריאה בו זמנית !

היום? היום זה שחררו אותי באמש'לכם.

אדישות, אבל אדישות חנוקה ונכנעת.

ההלכה אומרת "לא תשים מכשול בפני עיוור" אם הן יודעות שזה הצד הכואב אז למה לעשות את זה? זה ממש לתקוע סכין ולסובב.

הן לא קולטות איך זה מרסק את הנפש.

אני מבינה שזה נעשה בתמימות, אבל זה גורם לי לבכות שעות,להרגיש נחותה,מסכנה. בואו נרחם!!

אני לא צריכה רחמים,אני לא מסכנה.. כן הכל בידיים שלי! מה שאני מכוונת זה מה שיהיה אבל נא להירגע.

הלב שלי לא יכול להכיל את זה יותר.

החתונה היא של הנכדה של דודה שלי, נינה שנייה מתחתנת בשושלת.

כן כל מילה נוספת מיותרת.

כל הכנה נפשית לפני, לא תעזור.

אני לא מצליחה לעמוד איתנה בפניהם.

אבדו לי הכוחות.

אני בחיים לא עושה,אעשה לאף אדם!! 

ומתישהו זו תהיה החתונה שלי.
מתישהו, אני אהיה זו שעומדת באמצע האולם
ורוקדת סלואו צמוד עם חתן בחליפה, מכונת עשן ובועות סבון.
אני אהיה זו, שתלחש לו באוזן-
שכשנגיע למלון אראה לו כמה אני לא לובשת כלום מתחת.

-

מתישהו, זו תהיה החתונה שלי.
מתישהו, אני אהיה זו שעומדת מאחורי האורחים ומצטלמת איתם-
זו שמסתכלת על אמא שלה ושומעת "הבאת לי נחת"
אני אהיה זו, שמרימים אותה על הכסא 
ומקרבים אותו לכסאו של בעלה 
שתיתן לו נשיקה, מעל כולם.
זה מצטלם טוב.

מתישהו, זו תהיה החתונה שלי.
מתישהו, אני אהיה זו שתסתכל על הבחורה בשמלה השחורה בצד האולם-
תביט עמוק בעיניה, כמצטערת 
תנטוש רגע את האורחים, תלך אליה ותגיד לה "עוד מעט את אה? בקרוב אצלך!"

-

בינתיים, אני זו 
שעומדת בצד
עם השמלה השחורה
והגרביון הקרוע.
בינתיים, 
אני זו, שמתחילה עם ההוא מהבופה
ועם המלצר
ועם אלו מהעבודה 
של בעל הכלה.
בינתיים, אני זו 
ששותה יותר מדי כדי לבלוט על רחבת הריקודים בריקוד ספק חושני ספק מגוחך.
בינתיים, אני זו
המביטה מהצד.

עוד מעט תורי, ככה הבטיחה לי כלה אחת עם תספורת-
עוד מעט תורי-
ואני נשבעת,
שלא אלבש כלום מתחת,
רק את הסיפוק,
ואולי גם ביריות.

כותבת הסיפור מהממת!!!

אני מכורה ברמות.

כל שבוע מחכה לפוסט שלה.

היא כותבת אותי :))

(היה לה בעבר קשר לישראבלוג,אני מכירה אותה במציאות לא דרך הבלוג. )

עוד מעט תורי !!! כן ,כן  

בקרוב אצלכם!