אני שונאת לקבל מחמאות,כמו שאני שונאת לקבל מתנות.

כן ! אני בחורה.. ואני שונאת שמחמיאים לי ושקונים ונותנים לי.

טוב, תנו לי לנסח את זה קצת אחרת.

אני שונאת כשמחמיאים לי כי אני לא יודעת לקבל מחמאות ובטח שלא מתנות.

למה זה בא ביחד?

כי אני תמיד מעדיפה להיות בצד שנותן ולא בצד המקבל.

אני לא יודעת להתמודד עם מחמאות ותמיד מפרשים את זה כמטומטמת או סנובית.

אני קופאת במקום ואם הפשרתי אז זה או תודה ביישני או חיוך ציני.

מתנה אני מרגישה לא נעים,נקודה! אפילו פיזית כשנותנים לי משהו.

זה גורם לי להתכווץ,להתקפל,רטט קל,צמרמורת.. בקיצור מביך.

כשאנשים מחמיאים לי זה אף פעם לא יהיה מחמאה ודי אלא חפירה,דוגמה,מגע אוי על המגע!.

מה שמוביל אותי גם לשמות חיבה וכינויים מאמי,מותק,כפרה שייך ל.. ? (כינויים,שמות,מילת יחס.. ?)
לא סובלת את כל ההטיות האפשריות של "מתוקה" לא נסבל!! להיפך כשאומרים לי מתוקה אני מחמיצה פרצוף וחורצת לשון!

לא מתחבר לי, מה אני סופגנייה? עזבו שכן אבל די.

למה אף אחד לא מחמיא לי אחרת? "חמודה" ו"מתוקה" עברתי בגיל 2. אז מה עכשיו ?? כן יש גיל גם למחמאות האלה. אוף שמישהו יעשה סדר לאיזה קטגוריה זה שייך ?!

אני נראית קטנה יחסית לגילי, אני משתדלת להפגין בגרות פיזית ולא להתפרק כמו מטומטמת ליד אנשים.

אני משדרת אחריות רוב הזמן, למה לא להחמיא אחרת ומותאם גיל ? זה כמו שאמא שלי אומרת לשכנה שלנו בת 80 "תודה חמודה"

 מה היא דובת אכפתלי שלך ?!

טוב היום הראשון של המחזור נותן אותותיו.
יחי העצבים :)