קשההה!!
אז קשה לי,
ואין למי להתלונן
קשה לי,
ורק סבטה מבינה,
מדברות על המצב,
מדברות בנינו,
מנסות למצוא פתרונות,
משתדלות לא להתלונן ולהתמרמר,
לחפף דברים,
ולהמשיך לחייך כאילו כלום..
מצפים ממני ליותר מידי,
מצפים ממני לא להישבר,
בונים עליי כי אני חזקה ואני היסוד,
לא להתלונן,
לי לא כואב,
לי לא קשה,
אני לא עייפה ולא מותשת
רק בצעקות הם מבינים,
רק באיומים הם שמים לב לדברים,
רק בהבטחות שלא יקיימו, הם משתפים פעולה,
הייאוש חוגג,
העייפות-אין מה להגיד!
הבטלנות והעצלנות-יש להם חיים משלהם,
אבל הכאב,הוא כאב מתוק..
כי החיוך,החיבוק,הנשיקה ה"אני אוהב\ת אותך" ככה סתם באמצע העולם בלי שום קשר לכלום, שווים את הכל..
אז למה בכל זאת אני מתלוננת?
כי הילדים הם אלו שמעניינים אותי והם מעל הכל.
הלוואי והם היו מאמינים למה שהם כביכול "מאמינים בזה".
-צער גידול צוות-
תשובות בגוף השאלה,
בעע מה ניהיה?!
מה פה קורה פה?!
מחר השתלמות,יום רביעי השתלמות,יום חמישי ל"ג בעומר..
יום ראשון שבוע חדש..
אךך, מחכה בקוצר רוח :)
ממש מבולבלת :|
אבל בסדר, זאת התקופה,
אני נקרעת בין הרצון להמשיך עוד שנה בגן, לבין לוותר..
אני מבוקשת ע"י ההורים, לא מבוקשת-נדרשת!
מבוקשת ע"י הצוות,
ע"י המנהל
ומה איתי?
אין לי מושג מה נסגר..
כן זה ההירהורים של כל סוףהשבוע..
אין לי ממש תובנות,חוץ מזה שהלב שלי בגן והגוף שלי בביתחולים :\
חחח נשבר לי הגב מלהרים את שי, שיהיה בריא, אבל במקום שלו.. גם דניאל ואופק שיהיו בריאים.
אבל בסדר-כאב מתוק :P
אז..
יש לי עוד שלושה חודשים להחליט.
בנתיים? נחיה ונראה
והכי חשוב להנות מהרגע
גדלנו-29 ילדים
ורק שניים באתמול ועוד אחת מחר..
ואיך זה שכל החדשים מזדנבים אחריי.. ממש זנבות שלי..
אני הולכת ושובל של ילדים,יותר נכון דרדסים אחרי..
מצד אחד זה מעיק,מצד שני זה מחמיא..
מה יותר? המחמיא כי אני אוהבת אותם:) ואני נקשרת בקלות :\
והכי משמח אותי,
הבשורה הכי טובה שקיבלתי השבוע,
זה שאלי קיבל גן של חינוך מיוחד לשנה הבאה..
סוףסוף,
הוא זקוק לזה.. הוא ממש מבולבל :|
אז הכאבים הם מתוקים זה נכון,
אבל,
בגבולות שלי :\
אני מקווה שיהיה לי את האומץ להודות בזה מתישהו בקרוב..
לבנתיים שורדים, כי אני שם בשביל הילדים,
לא בשביל משהו אחר,
ואם לא הם,
הייתי מתאבדת.. (סתתם)
:\
טוב,
חפרתי משהו משהו..
אז שיהיה שבוע נחמד..
חייכו! :]