חזרה לשרשים

כאשר התחיל רב קארו לספר על 'דיני השכמת הבוקר' החסיר את מה שהרמבם קבע בתור הדבר הראשון

מלבד שבכך הוא איחר את מה שראוי להקדים, הוא גם סטה מההלכה באופן המזלזל במנהיגם של יהודי-מנהגי-ספרד: הרמבם

!!

ההיפך ממה שאנחנו שומעים מהרבנים "השולחן ערוך מייצג את מנהגי ספרד" או "שמבוסס על רמבם" דווקא קארו הוא המזלזל ברמבם בפרט וסר וסטה מההלכה המסורתית.

יש סיבה ואז הוא כמו הרפורמים הסרים מהמורשת "כי יש סיבה" אומנם אם הרמבם פסק משהו, ניכר שאין באמת סיבה לשנות. ובלי הרמבם הגמרא סיפרה הדבר הראשון לומר- ובסיבה זו כן ההלכה- ואין להמציא איסור הפוגע בזה, וחלילה להקדים דבר אחר לפני הדבר הראשון

!!

כי בכך מאחר את מה שראוי להקדים לפי ההלכה, ואין לשנות את הסדר אלא אם מרגיש צורך להשתין כאשר אבאר, וחמור עוד יותר אם מכביד שלפני הדבר הראשון הרבה קריאות- כדרך שהכביד-רב-קארו-ברוע-לב-בקנה-מידה-ענקי בסימן הראשון של דיני השכמת הבוקר-

הכביד רב קארו ברוע-לב-בקנה-מידה-ענקי בסימן הראשון של דיני השכמת הבוקר

כי אמר לקרוא זה ולקרוא זה ולקרוא זה הכל לפני הדבר הראשון שהגמרא קבעה לומר בעת שמתעורר בבוקר

וחמור עוד יותר שמאחר את הדבר הראשון עד סימן 46

!!

בכך מאחר את זה מאוד, ומקדים לו 45 פרקים הכוללים מאות הלכות לפני הדבר הראשון בעת שלפי ההלכה הדבר הראשון אמור להיות בעת שמתעורר

בכלל קארו כתב באופן שנדמה שקודם-הדבר-הראשון כבר לבש ציצית וכבר הניח תפילין אומנם ההיפך נכון דווקא לפי ההלכה שקבעה סדר שונה-

ההלכה לא דרשה תפילין קודם, כי אף לרמבם תפילין קשור לשמע, ולא לפני שאומר תודה על הנשמה

אלא ההיפך

!!

אלא ההיפך 'תודה על הנשמה' הוא מה שעושה לפי ההלכה כאשר מתעורר- ומה שמכביד לקרוא ולקרוא ולקרא הרבה דברים [כבר בסימן הראשון של דיני השכמת הבוקר] רוע לב בקנה מידה ענקי -בהכבדה נוראית דווקא ביחס להלכה ברמבם ועוד מוסיף ומוסיף הרבה יותר לפני הדבר הראשון

!!

יש שתי אפשרויות:

1-לשמר את המורשת ככללי המשחק של הדתיים, ואז ספר שולחן ערוך פסול- בעיקר כי סר מהמורשת אבל גם כי פוגע במנהיג של יהודים בעלי מנהגי ספרד-הרמבם

!!

כי ראוי להתחיל דיני השכמת הבוקר בצטוט מפסק הרמבם "בעת שייקץ [=יתעורר] משינה מברך על המיטה וקןדם שיפתח עיניים [!]" משהו על הנשמה והמשמר את ההלכה יקיים את הניסוח שבהלכות הרי"ף. [לעומת ספרי התפילה ההדתיים שיש ניסוח יותר ארוך - שוב בהכבדה]

ההלכה היא- בפרט לפי הרמבם שפסק ספר אהבה, תפילה, ז,ג: הדבר הראשון שאדם יעשה בבוקר בעת שמתעורר הוא: להגיד תודה על הנשמה כי כן אמרו בגמרא וכן פסק הרמבם להלכה

כאשר ניגש רב קארו לכתוב "דיני השכמת הבוקר" ראוי להציג את ההלכה הזאת- אך החסיר דווקא את הדבר הראשון באופן שמזלזל בפסק של הרמבם שהוא דווקא המנהיג של יהודי ספרד

!!

בחיסרון זה אשר לא ניכר אלא למלומדים כמוני, יש כמה פגמים גדולים

1 ביחס להלכה איחר את מה שראוי להקדים בשינוי הסדר

2 ביחס להלכה סטה מהמסורת של היהודים- אותו הפגם שפוסלים בגללו את הרפורמים על שינויים

3 זילזל ברמבם שבשעה שמתעורר יגיד תודה על הנשמה, אך הוא מחסיר את פסק הרמבם

4 ברוע לב מכביד לפני זה- הרבה קריאות: קרא זה וגם זה וגם עוד בהכבדה של רוע-לב

5 עד שמגיע לדבר הראשון כבר הכביד גם ללבוש ציצית ותפילין שדווקא לפי ההלכה לא קשורים לדבר הראשון 

מסקנה:

הספר שולחן ערוך דווקא המזלזל במנהגי ספרד בכלל ובפרט במנהיג של יהודים בעלי מנהגי ספרד- הרמבם

אסור לקבל - דווקא לפי הההלכה כל מה שהקדים לדבר הראשון, היינו כל מה שכתב בין דיני השכמת הבוקר עד ההודאה של הנשמ, הכל: מה שבתפילין וציצית ועוד וגם של בית הכסא

אם לוקחים בחשבון בית השימוש יש שיקול אחר

!!

בסוף השינה רגילים להרגיש שנאגר מים בגוף, ולדרוש שאדם יתאפק את הרצון להשתין- היינו הוצאת הפסולת- למען קריאה ארוכה של חמישים מילים אף קודם שיפתח עיניים, כבר אכזרי-

ולהכביד בקריאות מרובות קודם בית השימוש כדרך שלוחן ערוך הוא רוע-לב-בקנה-מידה-ענקי- עוד-יותר

אך רבני התלמוד אמרו בגמרא ברכות דף ס עמוד ב שהדבר הראשון לעשות הוא להגיד ברכה ארוכה, במיטה כדברי הרמבם, בעיקר זה אכזרי להגיד להתאפק ובמיוחד כשיש פיתרון בהלכה שבעת שמרגיש צורך להשתין את הפסולת מהגוף, בכלל וכן כשמתעורר דווקא לפי ההלכה בגמרא מכות אין להתאפק

!!

אך שולן ערוך ברוע-לב-נוסף גם מקדים קריאות קודם שחרור המים בבית שימוש

!!

ובניגוד להלכה בגמרא מכות הנזכרת חלילה

לכן הבא לכתוב "דיני השכמת הבוקר" ראוי לצטט מהרמבם ולסייג בהתחשבות במים שנאגרו בגוף בלילה

למשל לכתוב

"דיני השכמת הבוקר

למרות שראוי מיד שהתעורר להודות על הנשמה כמו שכתב הרמבם [אהבה, תפילה, פרק ז הלכה ג] אומנם ראוי להוציא ראשון את הפסולת שבגוף ולהשתין בבית שימוש ואז לנקות ידיו ואז לברך "אלוהי נשמה" כניסוח בריף" וכל זה דווקא לפי כללי המשחק לשמר את ההלכה, אך רב קארו רחוק מזה מאוד באופן שביטא את רוע הלב הן באיחור ובהתאפקות למען קריאות של הרבה יותר ביחס להרמבם והכביד כנזכר בקריאות מרובות אף קודם הדבר הראשון.

רוע לב בקנה מידה ענקי.

כאשר התלוננתי לרבנים על השינויים מדור לדור קיבלתי שני סוגים של תשובות

א הרפורמים באמת לא רע

מדהים ומקסים!

ב התורה אמורה להשתנות מההלכה כמו שעץ חי משתנה ולכן נקראת התורה "עץ חיים היא"

אם נקבל את הכלל הזה שאמורים לשנות את ההלכה ראוי לשאול לאיזה כיוון

??

האם להכביד או אולי כיוון אחר?

אני לא מקבל את השינויים להכביד שהם בלי יסוד כי אין להקדים דבר לברכת הנשמה ובכדי שהתורה תהיה בגדר חיה השינוי הראוי הוא דווקא לכיוון השני לצמצם את הברכות הארוכות בכדי לא להכביד ויש הצדקה הלכתית הן מצד לא להתאפק מלהשתין והן מצד שאין במשנה ברכות הללו

לכן דווקא לפי ההלכה להנחה שהתורה עץ חיים מה שראוי הוא לומר 

דיני השכמת הבוקר

בעת שאדם מתעורר בבוקר ילך להוציא פסולת מהגוף בבית השימוש וינקה את ידיו ויאמר תודה על הנשמה ואם לא יודע מילים יאמר "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לך על כך" בלי להככביד בכל מה שהאל יודע אם טהורה היא ושברא ונפח כי הכול מיותר להגיד אם מדבר אל האל!

ולא להוסיף את הברכות האחרות שבגמרא בעיקר כי התורה בגדר חי ואמור לשלנות ולכן ראוי לשנות לא להכביד במה שלא במשנה!

רק לומר את המשפט הנזכר ואז להתלבש ולקרוא פסוק ראשון של שמע  כאשר עשה רב יהודה הנשיא ולא להכביד יותר ואם מניח תפילין לפי עולא מתאים כאשר קורא שמע אך אם קורא פסוק רראשון גם אין צריך תפילין בקריאה כזו

!

אף לעולא כי לא מדבר על האות עדיין

ובכלל מה שנאמר חוקה מימים ימימה לפי הרמבם הוא חוק תפילין אך טעה שימים היינו יום בניגוד ליהדות שימים היינה משנה לשנה ואם כן המניח תפילין פעם בשנה קיים משנה לשנה