בסיפור מצרים יש צו בנושא קרבן פסח שערל לא יאכל בו. ועוד צו ומלת אותו אז יאכל בו.
הפרשנות המסורתית היינו לחתוך אותו במקום מסויים אשר נמסר בתורה שבען פה ואם נניח שזה נכון, ואם מבוגר מחליט החלטה מושכלת על עצמו אני בעד שיחתוך את עצמו. נקודה.
אני נגד מניעת המידע ומחיקת המידע ומה שאנשים לא מדברים פרטים שיודעים שהם רלבנטיים, או שלא יודעים כי לא בדקו ואז אין ההחלטה בגדר החלטה מושכלת ואף לא בגדר "בחירה". חמור עוד יותר אם אומרים מעשה זה [ או כל פעולה] חובה לעשות כי אין בחירה בנושא וחמור עוד יותר בהליך מילה שבו כאב אכזרי.
עדיף לאפשר לבנינו לקיים את מצות "ערל לא יאכל בו" במה שתינוק נולד, ונשאר שלם, מבלי להסיר את העורלה ואז אפשר לו לקיים את הצו "ערל לא יאכל בו"
בודאי שהדתי טוען שלהיות ערל הוא משהו רע אבל אין להתייחס לדברי לעג אלא לאפשר קיום מצוה זו.
איני מוחק את כל התורה אלא להיפך אני בעד קיום מצות ערל לא יאכל בו.
מצוה זו היא מצוה אשר רק ערל יכול לקיים
נאפשר לילדים שלנו לקיים מצוה זו של ערל לא יאכל קרבן פסח, ואם יש מספיק ערלים לא נהרוג כבש הפסח לקרבן, כי פסח לךא נאכל אלא למנויו והמאמין שיהיה קרבן פסח כספר יד החזקה של הרמבם יאפשר לבניו לקיים מצוה זו, ואז רק ייאכל כבש טחון שקנינו טרי
!
בהקשר זה חג אביב שמח
נתראה בשבועיים
!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
