אני אחת שמחפשת עבודה

היא ניסחה את זה נכון.למה כל הצלחה צריכה להיות מלווה באשמה? אם אני זו שעושה את כל המאמצים בעולם לחפש עבודה,ואני הולכת לכל הדברים שלא רציתי ללכת והלכתי,כי הם אמרו לי ללכת,והלכתי כי לא רציתי שיגידו לי למה לא הלכתי,אז למה שאני מתחילה סוף סוף לעשות דברים בדרך שלי,גם אם זה נראה להם קצת מטומטם,לדעתם יכולתי להשיג יותר.למה אני צריכה להרגיש אשמה? מה אני אשמה שיש להם את הצרות שלהם.הרי הם אלה שגרמו לעצמכם את הצרות האלה,לא אני.הם בלבד אחראים על הגורל שלהם ואני אחראית על הגורל שלי.אני זו שצריכה אחרי זה לחיות עם הבחירות שלי.ואם אני אבחר במסלול שלא טוב לי ואקום בבוקר ואסבול יותר,ואני סתם יעשה משהו מתוך כך שהם יהיו מרוצים אז מה זה שווה לי? אם הם רוצים שיהיה לי טוב,אז שיתנו.שיתנו לי לעשות את הבחירות שלי בעצמי.אין לי בעיה שיביעו דעתם אבל ההחלטה הסופית היא שלי.אז כל מה שאני בעצם מבקשת זה שהם יתמכו בי לא יבקרו אותי.שיהיו איתי ולא נגדי.