אני אחת שמחפשת עבודה

מי שזוכר פוסטים קודמים שלי,בטח יודע שאני רציתי לעשות ניתוח להקטנת חזה כי

החזה שלי הוא לא קטן בכלל,וזה מפריע לי מאוד.הלכתי לכמה רופאים שבהתחלה די

הסתכלו עליי בצורה מגעילה,והאחרון שהלכתי אליו דיבר לעניין ואף הפנה אותי לערוך

צילום,ואישר כי אכן יש בעיה שהיא עקמת קלה באחת החוליות.ובנוסף,אף אישר שזה אכן גורם לכובד החזה ואין לשלול זאת.אחרי כן זימנו אותי לוועדה שהייתה בבית חולים בת"א שם נאמר לי כי אין סיכוי וזה לא אושר.העניין הוא שמעולם לא יכולתי לישון על הגב ולא הבנתי למה,כשהבנתי שאולי מה שיכול להשפיע זה החזה שלי,ובדקתי את זה לעומק,כשלא אישרו לי די התבאסתי.כי שנים אני סוחבת את זה ומה שקורה

בסוף זה שאני אלך לפרטי ואולי אשלם עשרות שקלים באופן מיותר..

יש מאכלים שמה לעשות גם אם תשלבו אותם עם דברים אחרים ותנסו לשדרג לא

ילך ביחד.אז כשחברה של אחותי באה אלינו הביתה,היא החליטה להכין חביתה עם גבינה לבנה.עכשיו היא שמה בפנים טוב,דחפה למחבת המון שמן,ואז כשהיא הכניסה את הביצים זה צף..וכמובן אני לא מתה על שמן אבל גם לא שונאת,אבל אני בחביתה שלי שמה חמאה ובצל כי יותר מידי שמן זה כבר לא טוב..אבל אמרתי שנו,טוב,כמה

זה גרוע יכול להיות..כשנגסתי בזה חשבתי שאני הולכת להתעלף מרוב שזה היה דוחה..זאת אומרת בסדר אבל לא משהו.לא משהו שהולך ביחד בכל מקרה..

אז זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שאכלתי את זה..

אני באמת לא מבינה את העניין של אנשים שהולכים לכל מיני מקומות ולא משנה איפה,ישר יש להם דעות לכל עבר והם מוציאים אותם במקום בבית,ברחוב.והכוונה

שלי זה לריבים.יש כל מיני סוגים של ריבים אבל הסוג של-אני צודק ואני יאמר את

מה שאני חושב כלפי מוכרת מסכנה שלא עשתה לי שום דבר או שהיא דיברה בסך הכול עם החברה שלה,ונכון,בזה אתה צודק,אבל למה להגיד את זה בכל רם,למה

אי אפשר פשוט לשמור את זה בבטן ולהוציא את זה אחר כך בבית.אף אחד לא

צריך לשמוע אנשים כעוסים  גם אם זה בצדק או לא בצדק.אני עצמי שונאת לריב אז כל פעם שלמישהו יש טענה כלפיי,אני לא צועקת אלא אם כן אין לי ברירה..אבל אם

אני כועסת על מישהו או לא משנה מה אני בטח לא יוציא את זה על מישהו אחר

או יוציא זאת בפהרסיה..

כל פעם שיש לי ראיון אני מתחילה להילחץ,ולפתח ציפיות של שמיים וארץ ועוד כל

מיני ספקולציות.אני באה לשם אני לא מראה שאני לחוצה,אני רגועה אחרי שאני כבר מגיעה לאותו מקום,אבל משום מה אולי החשש הזה שיגידו כן,ואני יאכזב אותם גורם

לי לעוד יותר תהיות שאני כבר לא בטוחה מה אני רוצה.אני רוצה לעבוד,אני רוצה להתחיל לשלם על הפלאפון שלי, להתחיל ללמוד ובכלל לעשות עם עצמי משהו,ולא להתקע בחיים ולהגיד שמה שעשיתי היה רק דבר אחד וזה משהו שאני לא אוהבת.

אני יודעת שזה כרוך בהרבה דרכים להגיע למשהו הזה אבל מה עוצר אותי אני לא

יודעת..מה גורם לי לחשוב שזה לא יצליח גם זה אני לא יודעת...

נ.ב - סליחה על הפוסט הקודם..