לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פבלוב והכלבים


שועלים מחבלים

Avatarכינוי:  letsgf

מין: זכר

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

3/2012

בלוטים קטנים \ מתורגם


כשבעיות מציפות אותנו והעצבות חונקות אותנו, איפה אנחנו מוצאים את הרצון והאומץ להמשיך?
ובכן, התשובה יכולה להגיע מקול מרגיע של חבר, מפגש מקרי עם ספר, או מאמונה אישית.
בשביל ג'נט, התשובה הגיעה מאמונתה האישית, אבל היא גם הגיעה מסנאי.
זמן קצר לאחר שהתגרשה, איבדה ג'נט את אביה, ואז היא פוטרה מעבודתה. היו לה בעיות כסף נרחבות.
אבל ג'נט לא רק שרדה, היא עבדה וחצבה את דרכה החוצה מהייאוש שאפף אותה ועכשיו היא טוענת שהחיים טובים
איך כל זה קרה? היא אמרה לי שביום סתיו מאוחר אחד, כשהייתה בשיא הייאוש, ראתה ג'נט סנאי אוגר בלוטים לחורף, אחד בכל פעם, הוא היה לוקח אותם חזרה אל הקן שלו.
והיא חשבה לעצמה, אם הסנאי הזה יכול לדאוג לעצמו עם החורף הקשה שעמד להגיע, גם אני יכולה.
וברגע שפירקתי את הבעיות שלי לחתיכות קטנות, הייתי יכולה לסחוב אותן, בדיוק כמו הבלוטים, אחת בכל פעם.

מתורגם מהשיר "Little Acorns" של ה-White Stripes
נכתב על ידי letsgf , 21/3/2012 21:24  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פחד אלוהים \ קטע קצר


אני עוצם עניים ורואה את זה.
איך האוטו שתמיד רציתי עומד לו בחניה, ובתוכו, מחכה לי האישה של חיי, זאת שהצילה אותי מהאישה הקודמת.
ומאחוריהם, בית, לא גדול ולא קטן, גם הוא עומד ומחכה לי.
וגג הבית מלא ברעפים, מונחים שם כמו חיילים קטנים.
ומתוך סבך הרעפים צומחת לה ארובה קטנה והיא מעשנת עשן לבן וסמיך.

אני רץ אל האוטו, אליה, אל הבית, ומגלה כי האוטו בעצם עשוי מקרטון, והאישה של חיי איננה אישה, היא שלד מכוסה בברדס.
והבית, הבית אינו אלא בית של אדם אחר, והוא נעול.
אני מנגב זעה קרה מהמצח והיא שורפת לי את הידיים, הטיפות חורכות לי את העור ומגיעות לבשר.
״אני מפחד!״ אני צועק, ומגלה לפתע כי שפתי נתפרו זו לזו ורגלי נעלמו ואני גידם.

רועי מושיט לי יד, אני תופס אותה והיא מתפוררת.

אני נמס, המותניים מתחילות לנזול...

״אחת... שתיים... שלוש...״

אני נשרף, הפנים עולות באש...

״להתרחק! אחת... שתיים... שלוש...״

אני נופל פנימה, הוא כמעט אוחז בי...

״החזרנו אותו! אני צריך אלונקה לכאן!״
נכתב על ידי letsgf , 11/3/2012 22:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אינטואיציות גבריות


ידעתי! פשוט ידעתי!

האינטואיציות שלי תמיד נכונות!

 

"היא אמרה לי שאם היא לא הייתה איתי היא הייתה יוצאת איתך"

והיא עמדה שם לידו! והיא הפכה אדומה ולא יכלה להסתכל עלי! ואני רק חייכתי בקטנה כזה לעצמי והמשכתי להתעסק בעבודה.

וזה היה יכול להיות מחמיא אם לא הייתי יודע את זה כבר המון זמן, אבל ידעתי, אז זה לא היה מפתיע.

 

ואני די בטוח שאם הייתי מדבר איתה קצת, וקצת מתחיל איתה אז היא גם הייתה נפרדת ממנו בשביל להיות איתי.

אבל היא לא ממש הטעם שלי, אפילו שהיא נראת לא רע.

 

וההכנות לטיול תופסות תאוצה לאט לאט, צריך רק לקנות נעלי הרים, וחולצה טרמית טובה, וכפפות מיקרופליז ומעיל פליז אמיתי ( לא מהמעפנים של הצבא, אחד אמיתי של חברה אמיתית ) וזהו.

 

נרגילה כבר קניתי, אחרי ביקור בכפר יאסיף.

הנה תראו, לא קוראים לחנות שלו סתם "מלך הנרגילות" :


 

"לכן אני לא יכול לחזור על זה די פעמים, כל אהבה שאתם יכולים לקבל ולתת,
כל אושר שאתם יכולים לגנוב או לספק, כל מידה זמנית של חסד,
מה שעובד."
-בוריס ילינקוף ( וודי אלן, מה שעובד )

 

נכתב על ידי letsgf , 1/3/2012 20:50  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לletsgf אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על letsgf ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)