הגיגיה של מייפל

משהו דפוק בי, רק שאני לא יודעת מה.

מה הוא חושב את עצמו לאיזה אליל שכולן רוצות? ניסיתי, התעקשתי אבל הוא פשוט לא רוצה. וזה מייאש אותי כל כך. אני לא מבינה, חשבתי שהוא כן בעניין ופתאום הוא מתנהג אליי כאילו אני ילדה קטנה שלא מבינה מהחיים שלה. אז צר לי לבשר לך, אני כן מבינה וכבר התבגרתי, בניגוד אלייך.

הוא חושב כאילו החיים עשו לו משהו והסביבה הזאת לא מתאימה לו והוא הולך ללמוד בקרוב והוא לא יהיה בסביבה בזמן הקרוב. אז שילך. לי נמאס כבר, אני לא מתחילה יותר וכבר הבנתי שהוא לא רוצה. אני רק מקווה שהעניין הזה יעזוב לי את הראש כבר.

רציתי לכתוב היום פוסט אופטימי, כי היום הוא היום הראשון של האביב והכול, אבל לא יצא. דבר אחד טוב קרה לי היום: חזרתי לכתוב. כל כך התגעגעתי להרגשה המדהימה הזאת שאת מקבלת השראה וכל מה שבא לך הוא להוציא דף ועט ולהתחיל לכתוב לפני שרעיון אחד יחמוק החוצה.

שיהיה לכם אביב נהדר ומקסים ותהנו ממנו לפני שהוא יברח.

השיר הזה כל כך מדהים ונוסטלגי. הוא מעלה בי זכרונות ילדות נשכחים ומתוקים ואני רק מייחלת לחזור אליהם.

ואל תשכחו לכתוב איזו ברכה בשביל אימא. אחרי הכול, אימא יש רק אחת!

מייפל.