אמילי נכנסה בשקט לתוך הספרייה, וסגרה מאחוריה את הדלת. שמלתה השחורה שהגיעה לה עד ברכיה ונעלי האולסטאר המרופטות לא התאימו לשאר הבנות שהיו שם, עם מכנסי ג'ינס קצרצרים וגופיות. היא בירכה לשלום את הספרנית, שלמזלה, זאת הייתה הספרנית הנחמדה שחייכה אליה בחזרה. האוזניות הלבנות נתקעו בתוך אוזניה ומנגינת פסנתר נעימה עלתה לרקע כשאמילי החלה לחפש אחר הספר שלכבודו עלתה לספרייה.
היא החלה לחפש בין המדפים, עוברת כל ספר בהעמקה, כדי שחס וחלילה לא תפספס את הכותרת של הספר. לאחר חיפושים רבים, הספר לא נמצא. אמילי לא התייאשה והלכה לחפש בהחזרות של הספרים, אבל היא לא מצאה את הספר. היא הוציאה את האוזניות והלכה בכבדות לקחת את תיקה, שנח ליד הדלת. היא הלכה במבט מאוכזב, והספרנית שהבחינה בה מיהרה להגיד, "חמודה, מה קרה?" אמילי הסתובבה אליה עם הבעה נבוכה.
"פשוט שהיום הוא יום הספר, ורציתי לקחת ספר חדש לקרוא. אבל אני לא מוצאת את הספר שאני רוצה." היא אמרה.
הספרנית קמה בחיוך רחב והלכה לחפש את הספר בשביל אמילי. שתיהן חיפשו במרץ, אך שוב לא נחלו החיפושים הצלחה.
אמילי הודתה לספרנית, והלכה לעמדה שיש בה המחשב. "אל תתאכזבי, חמודה, אני מבטיחה לך שאני אחפש שוב."
באותו רגע, אמילי הבחינה בספר, הוא היה בין ספרים רבים שנחו על שולחנה של הספרנית, דחוס בין שני ספרים עבים. היא שלפה אותו משם בזהירות, ליטפה את הכריכה עם הכיתוב "אלגנטיות של קיפוד", ואמרה בחיוך, "זה הספר."
את הספר "אלגנטיות של קיפוד" עדיין לא יצא לי לקרוא, אפילו שאני רוצה מאוד. לא הצלחתי למצוא את הספר כשעליתי לספרייה לפני כמה ימים, אז אני אצטרך לקרוא אותו מאוחר יותר כי 800 עמודים מלאים בטטיאנה, אלכסנדר ואנתוני מחכה לי על המדף.
לא הצלחתי לחגוג את יום הספר, אפילו שאין לי מושג איך בכלל חוגגים אותו. אז הסתפקתי לכתוב קטע קצר יומיים אחר כך, כך שעשיתי משהו קשור בזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss Maple
