אז אפשר להגיד שבחופש הזה השתנתי. החברה הכי טובה שלי ואני כמעט ולא מדברות, רק כשאנחנו צריכות. היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה, ואני מתעלמת. עד כמה שאפשר. אבל זה בסדר, כי אני אלמד לחיות עם זה ויש לי עוד המון חברות מדהימות.
אני מסתכלת על הסימן הירוק ליד השם שלו כבר יומיים ומתחבטת ביני לבין עצמי אם לשלוח לו הודעה או לא. חברה שלי היא ידידה קרובה לחבר שלו אז הייתה לנו שיחה ממש כיפית בשבוע שעבר. חשבתי שהוא שכח ממני אבל הוא רק אמר לי שאני כבר לא מתייחסת אליו כשאני רואה אותו ברחוב. זה היה מפתיע, לא חשבתי שאכפת לו. אולי אם היה לי קצת אומץ להתחיל שיחה, הכל היה יותר טוב. כי אני רוצה אותו. נקודה.
בשבוע הבא יש לי חתונה ואני לא מוכנה. אין לי כוח לזה. מה שמנחם הוא שאני אראה אותו. אני לא ממש יודעת מה מצאתי בו. הוא לא בלונדיני, הוא אוהב לעצבן אותי ובעל דעות. אבל אולי זה מה שאני אוהבת יותר. אפילו שיש חלק שמור בליבי לבלונדינים. תמיד.
אני מרגישה כאילו פרק בחיים שלי תם ונשלם ואני בפתח של תקופה חדשה. זה דבר טוב, אבל קצת מרתיע. אני דוחפת ממני כל אחד שרוצה קצת להתקרב ואני מרגישה שאני נותנת רושם קשוח ולא מזמין. איך קיילי עושה את זה? טוב, היא בלונדינית עם חיוך שובה לב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss Maple