הגיגיה של מייפל

יצאנו היום בבוקר איימי ואני, לפיקניק המיוחל שתכננו כבר שבועות. מזג האוויר היה נחמד וחמים, והשמש הציצה מאחורי העננים הלבנים והתפוחים.

מצאנו מקום מדהים לשבת בו, התמקמנו ואני כל פעם התלהבתי מכל הירוק מסביב. מי ידע שיש כזה יופי במקום כל כך קרוב?

הסעודה שלנו הייתה מורכבת ממאפים עם גבינה, קולה שלא הסכמתי לוותר עליה וכמובן ששוקו. לשתות שוקו במזג אוויר כזה, בשדה ירוק עם כלניות, יש משהו יותר טוב מזה?

היו כלניות מסביב, ואפילו ארנב שקיפץ ברגע שהגעתי אליו. איימי התבאסה שלא ראתה אותו בבירור, אבל אני שמחתי. זה היה יום מושלם.

שכבנו על המפה שעליה ישבנו, עם אוזניות ופשוט הרהרנו במחשבות. אני חשבתי שזה היה יכול להיות כיף אם הוא היה איתי עכשיו. זה היה פשוט קסום.

"כשיהיה לי חבר," אמרתי לה, "אני כבר מחכה לצאת איתו לפיקניק."

היא צחקה ואמרה שהכול יקרה לנו בטבע.

אחרי הכול הטבע מדהים וזה פספוס בשביל כל אחד שלא מבקר בו מדי פעם.

שיהיה לכם המשך שבוע קסום ומלא בכלניות,

מייפל.
 

השיחות שלנו על שוקו נהפכו להכי טיפשיות שיש, אבל אני כל כך נהנית רק לדבר איתו. הקלילות שבשיחה וההרגשה שאני יכולה לכתוב מה שבא לי מבלי לפחד, הם הכי טובים שיש. אני יושבת עם הפלאפון וקולה בצד, מחייכת את החיוך הכי דבילי שקיים בעולם הזה.

לפעמים אני מפחדת שהוא לא לוקח אותי ברצינות, אלה כסתם מישהי להעביר איתה את הזמן. לא בא לי להיות מתוסכלת שוב אחרי המקרה האחרון שלא הצליח וסתם ישב לי על הראש יותר מדי.

הוא הבטיח לי שוקו איכותי מיוחד בשבילי. הבטחתי לו ליום ההולדת, ולפעמים זה נראה יותר מדי. אבל שמח לי בלב, וזה מה שחשוב.

"ואני לא בטוחה שיש שם שוקו בכלל"

"חחח"

"באמת! זה לא נראה כמו מקום שיחשבו עליו על שוקו, ושוקו הכי חשוב"

"נסתדר כמה ימים בלי שוקו. ואם אבחר במקום האחר, זה יהיה בסביבות שבועיים-חודש בלי שוקו"

"הו לא"

"ונראה לי  שבפעם האחרונה ששתיתי שוקו היה לפני כמעט שנה"

"אל תדאג, אני אשלח לך שוקו בטלפתיה"

"יש בעיה בקו, אני לא מקבל"

"איזה אכזבה. וזה היה שוקו כזה מושקע. חבל"

"נכון"

"כן, ובטח הוא נשלח למישהו אחר שלא אוהב שוקו"

"עכשיו הוא בטוח יאהב שוקו, זאת לא שאלה בכלל"

"והוא יתחיל להעריך את השוקו ואז הוא ישלח בחזרה, ואז יהיה טוב בעולם!"

אני כבר מחכה לכוס השוקו הראשונה שלי איתך.

מייפל.