הגיגיה של מייפל

"אמילי הבת שש עשרה הייתה עקשנית, סקרנית, מלאת חוכמה ותבונה וברגע שהיא הייתה מסתכלת עליך בעיניה הכחולות לחלוטין, היית נשבה בקסמיה.

היא הייתה מאותן בנות שסוחבות ספר בכל פעם שהן יוצאות מהבית, לקריאה בהפסקות של הבית ספר ובתחנת האוטובוס. היא אף פעם לא קראה באוטובוס עצמו, כי היא אהבה לשים את האוזניות ולשקוע לתוך עולם מלא צלילים ונופים מתחלפים.

אמילי אף פעם לא אהבה להיות מוקפת באנשים רבים מדי, היא הייתה מאותן נערות בגיל העשרה המתבודדות והלא שייכות לחברה. אמילי אהבה להיות לבד. היא יכלה לחשוב והיא יכלה לכתוב את כל העולה על רוחה, בלי מבטים חטטנים ועיניים תמהות ברגע שראו אותה מחזיקה את העט השחור שלה ביד.

אמילי הייתה אחת שהייתה נאמנה לעצמה, תמיד עשתה מה שהיא אהבה, לא היה אכפת לה מה כולם חושבים. לא היה אכפת לה שאנשים בהו בה כשלבשה נעלי אולסטאר מרופטות עם שמלת קיץ אוורירית או כשלבשה גרבי ברך צבעוניות עם מכנס ג'ינס קצר.

היו בנות שהעריצו את אמילי בסתר, שקינאו בה על הביטחון העצמי הגבוה, על זה שהיא לא חוששת להביע את עצמה בדרכה שלה, על זה שלא אכפת לה מה אנשים אחרים חושבים.

אני הייתי אחת מהן."

~~~

זה קטע שכתבתי לפני חצי שנה בערך, מצאתי אותו כשסידרתי את התיקייה שלי במחשב. הקטע נראה לי מעט קסום ויפה אז החלטתי לפרסם.

מייפל.