הינה זה בא...

אז שלום לכל מי שקורא את זה, למרות שברגע זה אין ממש הרבה כאלו...
בעיקרון הפוסט הזה אמור להסביר קצת על הבלוג-למה פתחתי אותו,מה יהיה בו וכו', ואולי ממש קצת עליי.

אז נתחיל.

אני לא מתכננת לפרסם הרבה פרטים טכניים אישיים על עצמי,גם בגלל שאני לא רוצה שאם מישהו שמכיר אותי בטעות יקרא את זה הוא יזהה אותי, וגם בגלל שאני לא רוצה שפרטים כמו גיל,מקום מגורים וכאלה ישפיעו על איך שהדברים שאני אכתוב פה יתקבלו אצל מי שיקרא את זה.

אבל כל מיני דברים אחרים שלא קשורים לקטגוריה הזאת כנראה יחשפו בשלב זה או אחר.

אז דבר ראשון עליי - אני אוהבת לכתוב. ממש ממש אוהבת את זה. אפילו מעדיפה לכתוב דברים מאשר להגיד אותם בע"פ, אבל זה כבר סיפור אחר..

זאת-אומרת, כנראה אנשים שאוהבים לכתוב יגיעו בסופו של דבר גם לכתיבה בבלוג. אולי לא כולם,אני לא מכלילה .. (:
אני לא יכולה להעיד על עצמי שאני יודעת שאני כותבת טוב, אבל אני יודעת שאני ממש אוהבת את זה ומתחברת לזה, אז... למה לא,בעצם?:)
כמו שכתבתי כבר קודם, אני מעדיפה לכתוב דברים מאשר להגיד אותם בע"פ. איכשהו זה יותר קל לי. יותר פשוט. זורם. אני יכולה לחשוב על מה שאני רוצה לכתוב מספיק זמן לפני שהעט נוגע בדף,או לחלופין האצבעות במקלדת. וגם אם יצא משהו שלא אהבתי, אפשר למחוק אותו בקלות. (מחק/טיפקס/Delete, מחק את המיותר). (;
לעומת זאת, בדיבור אין את האופציות האלו, של חשיבה מרובה לפני שאומרים משהו, מחיקה של דברים שיצאו לא טוב. בדיבור זה הרבה יותר מסובך.
עוד דבר, בדיבור אתה ניצב - פנים מול פנים - אל מול האדם שאיתו אתה מדבר. יהיו דברים מסויימים שיהיה לך ממש קשה להגיד,מכל מיני סיבות. ומבחינת הצד השני, אם הוא לא רוצה לשמוע את הדברים שלך, יהיה לו הרבה קשה פתאום לקום וללכת-בכל זאת, זה קצת לא נחמד..
אבל אם אתה כותב משהו, סתם ככה או אפילו למישהו מסויים, יהיה לך קל הרבה יותר לכתוב דברים מסויימים שלא היו נאמרים כנראה בע"פ. וגם,אם האדם השני לא רוצה לדעת על מה שיש לך לומר, הוא פשוט לא יקרא את זה. והצד הכותב לא ידע שהוא לא קרא את זה. לדוג', לי אין מושג עכשיו מי התחיל לקרוא את הפוסט הזה והפסיק באמצע כי זה לא עניין אותו, או מי בכלל לא קרא את זה וכו'.
אבל לעומת זאת, אני יכולה לדעת, עם חיוך קטן על הפנים, שאם יש מישהו שכן קורא את זה עכשיו, זה בגלל שהוא בחר לקרוא את זה. אף אחד לא הכריח אותו, אין אף אחד למולו שיעלב אם הוא יפסיק לקרוא, אבל הוא בכל זאת ממשיך.

בגלל זה פתחתי את הבלוג.

יש המון דברים שאני חושבת עליהם, המון דברים שיש לי דעה לגביהם, ואני מעדיפה לכתוב אותם גם בגלל שזה יותר קל לי, וגם בגלל שפשוט אין לי ממש למי להגיד אותם פנים-אל-פנים.
זה לא שאני לא מכירה אף אחד ושאין לי חברים, אני פשוט לא בטוחה עד כמה הם רוצים לשמוע את כל המחשבות שלי והדעות שלי, או עד כמה אני רוצה לספר להם עליהן... הרבה יותר קל לכתוב דברים שהם כאילו סתם נכתבים,לאוויר, אבל בכל זאת יש סיכוי שהם יקראו...

טוב, לא התכוונתי לחפור כ"כ.... ובכל זאת, כשאני מתחילה לכתוב הכתיבה סוחפת אותי איתה ולוקחת אותי למקומות שאפילו לא תכננתי להגיע אליהם...

וחוץ מזה, מותר לי. זה הבלוג שלי ולזה הוא נועד... (;

הסבר קצרצר על הכינוי שלי - Vanilla Light

לא רציתי שהכינוי שלי יהיה השם האמיתי שלי-כי אם זה כבר כינוי אז שיהיה כינוי עד הסוף ... (;

ממש רציתי לקרוא לעצמי Vanilla Twilight , על שם השיר של Owl City למי שמכיר... אני ממש ממש אוהבת את ההרכב הזה ואת השירים שלו, ואת השיר הזה במיוחד. (מקום שני אחרי Fireflies ^^).
אבל הכינוי כנראה תפוס, אז נאלצתי לחפש שם אחר... ממש לא רציתי לוותר לגמרי על הכינוי, ואחרי מחשבה קצרה וכמה נסיונות , הורדתי את החלק הראשון של המילה twilight , וגילית למזלי שיוצאת מילה הגיונית, אז... זה מה שיצא, ואני דיי מרוצה מהתוצאה... [:

אז אני חושבת שבזה מסתכם לו הפוסט פתיחה... אפשר להציץ ברשימות בשביל השלמות וכו'... ;)

עד לפעם הבאה,

                     Vanilla Light