" בכל יום שישי בשעות הצהריים נשמעת דפיקה בדלת הבית.
תמיד זה אותו האדם. תמיד עם אותה הבקשה. ולכל אחד מדיירי הבית יש בשבילו תשובה שונה.... "
בשנים האחרונות, בכל יום שישי בצהריים הדפיקה הזאת בדלת הבית שלי מלווה באותה הבקשה מאותו האדם – צדקה .
בפעמים הראשונות שהוא הגיע הוא היה ממלמל בפה קטן מן משהו מבוייש על כך שהוא מבקש צדקה.
בהמשך, כשכבר ידענו למה לצפות כששמענו את הדפיקה בדלת, הוא רק היה אומר "שלום,צהריים טובים," והיה זוכה לתשובה המנומסת "שלום,רק רגע בבקשה," ולאחר מכן הוא מחכה במשך כמה שניות עד שאבי חוזר ומביא לו את הכסף(סכום שמעולם לא שאלתי עליו.....) .
הכל טוב ויפה, נכון?
אבל התסריט הנ"ל מתרחש בעיקר בפעמים שאבי פותח לו את הדלת(וזה קורה רוב הזמן). אך קיימים גם תסריטים אחרים בארכיון.
יום שישי. דפיקה בדלת. אני כבר יודעת מי נמצא מעברה השני ואין לי כל ספק שבעוד רגע אני עומדת לראות את אבי ניגש אל הדלת ונותן לאיש הנחמד סכום כסף מסויים.
ואז אני נזכרת שאבא לא בבית, או שהוא ישן.
קיימות מספר אופציות במקרה הזה:
1. גם אמא וגם אבא ישנים. אני בפיג'מה,ולא חושבת שזה מכובד לגשת לפתוח את הדלת לבנאדם בפיג'מה(הוא אדם דתי,וגם מהצד שלי זה לא כ"כ נעים...). אני אומרת לאחותי הקטנה(לאף אחד לא אכפת לראות אותה בפיג'מה) לפתוח את הדלת ולהגיד לו שההורים ישנים. [ אפשרות זו תקינה גם במקרה ששני ההורים לא בבית. ] אפשרות זו מלווה במעט טעם רע בפה,אך לאחר כמה רגעים של חרטה הוא נעלם בעקבות מספר תירוצים משכנעים בפני עצמי מדוע לא יכולתי לעשות דבר בנידון במקרה זה.
2. אמא ואבא ישנים/לא בבית. אני לבושה(מסיבות משתנות ולעיתים אף בלתי ברורות-למה הסכמתי ללכת בשמונה בבוקר לקנות חלב ומאז לא חזרתי לפיג'מה שלי??!..). אני פותחת את הדלת עם הישמע האות המוכר בצורת הדפיקה בדלת,מברכת את האיש הנחמד בצהריים טובים,והולכת להוציא מהארנק שלי חמישה שקלים חדשים,ומגישה אותם לאדם שעומד מולי בתחושה נחמדה שעשיתי משהו טוב.שעזרתי למישהו מעט(עד כמה שחמישה שקלים יכולים לעזור למישהו...........)
3. אבא ישן/לא בבית. אני בפיג'מה. אמא במטבח מבשלת אוכל לשבת. נשמעת דפיקה בדלת.....
מיד אמא משתיקה את כולם בתנועת אצבע מאיימת. "שקט," הוא מזהירה אותנו,כאילו נציג מה'ק.ג.ב' בכבודו ובעצמו הוא זה הצר על דלת ביתנו ולא אדם נחמד המבקש מעט עזרה. היא מזהירה אותנו להישאר כך בשקט ולא לגשת אל הדלת במשך מספר דקות,עד שהאדם המסכן שמהעבר השני הולך לו לדרכו.
אני יודעת איך זה נשמע.זה נשמע נורא.אבל אני לא באה לבקר את אמא שלי.אין לי זכות.ככה היא מתנהלת,אלו הערכים שלה,ואני לא יכולה להתחיל לחנך אותה מחדש.
אבל אני כן יכולה עדיין לחנך את עצמי,ובכך גם להראות דוגמא לשתי אחיותיי הקטנות. אז אני משתדלת ועושה ככל יכולתי, ובכל מקרה כזה שמזדמן לי ואני יכולה להיות מעורבת בו-אני עושה את הדבר הנכון בעיניי.
וגם שימחה אותי המחשבה שעולה במוחי בכל פעם מחדש – שכשאני אהיה גדולה ויהיה לי בית משלי וחשבון-בנק משלי, אני אשתדל ככל יכולתי לתת צדקה לאדם הזה,לא משנה מי הוא(כל עוד הוא לא נראה מסומם שילך לקנות כמה מנות-לא של אוכל-עם הכסף שלי...),ולתת דוגמא בכך לילדים שיהיו לי(בלי עין הרע!)..
[ואני מדגישה-אני ממש לא מושלמת.אני נופלת לפעמים בנושא הזה..אבל אני משתדלת כמה שאני יכולה....]
אז אנשים,תחשבו על השמחה שנגרמת לאיש ההוא שדופק בביתי כל שבוע בפעמים שהוא מקבל קצת עזרה כספית ואפילו רק מברכים אותו ב'צהריים טובים',ותמיד תזכרו שבכל מקום ובכל זמן יש מישהו שזקוק לעזרה שלנו,לכל סוג של עזרה,עזרה שיש בכוחנו להציע לו,ולא משנה גם אם היא לא נראית בעינינו גדולה ומדהימה(בסך הכל חמישה שקלים...)-בשביל אותו האדם זה יהיה משהו גדול ומשמעותי!
שבת שלום (:
Vanilla Light