היום היה לי מבחן במתמטיקה על עבודת החופש שהיינו אמורים לעשות בחופש(החומר של שנה שעברה).
המורה אמרה שהמבחן הוא רק כדי לראות אם עשינו את עבודת החופש, והציון של המבחן לא ממש ישפיע על הציון בתעודה...
אבל אני בחופש הייתי עסוקה בהמון דברים אחרים שהם לא מתמטיקה, אז עשיתי אולי שני תרגילים בנושא אחד בכל עבודת החופש במשך החופש הגדול, מה שאומר שבימים האחרונים הייתי במרתון מתיש ביותר נגד הזמן, כשהיריבה שמתחרה נגדי היא המתמטיקה.....
בחיי שפשוט רציתי בשלב מסויים לגשת למורה ולהגיד לה- 'תקשיבי, לא עשיתי את עבודת החופש. זהו, מרוצה? עכשיו אפשר לא לעשות את המבחן?'
לצערי, אני ידועה בתור מישהי שהמורים מחבבים כי היא לא מפריעה בשיעורים ולא מתחצפת למורים ומקבלת ציונים יחסית טובים רוב הזמן, אז..... לא באמת יכולתי לגשת ולהגיד לה את זה... XD אבל הלוואי שהייתי יכולה.....^^

אז נאלצתי ללמוד למבחן הזה, ואתמול הלכתי ללמוד עם חברה שלי והייתי אצלה בערך 5 שעות (מחמש עד עשר) ולמדנו כמעט 4 שעות בסך-הכל. [גם כשחזרתי הביתה הגעתי למסקנה שאני עדיין לא יודעת חלק מהחומר אז למדתי עוד קצת...]

היום היה המבחן. ובמפתיע- הלך לי גרוע.. (טוב,לא במפתיע..כצפוי...><)
לא פתרתי תרגיל אחד באלגברה ואחד בגיאומטריה.
בשלב מסויים, מי שישבה לידי[עשתה מבחן של 4 יח'ל..אני של 5...] התחילה לבכות(כן,זה קורה במבחנים במתמטיקה...) כי היא לא הצליחה כמה תרגילים.. ניסתי לנחם אותה בשקט בלי שהמורה תשים לב, ותוך כדי גם חשבתי כמה זה מוזר שאני לא מתחילה לבכות.
כי נשארו רק עוד 20 דק' בערך לסיום המבחן, וידעתי שאני לא אספיק לגמור את שני התרגילים שנשארו לי. בדרך כלל בשלב הזה הייתי אמורה לנסות לשכנע את עצמי שזה בסדר, אני הולכת להגיש את זה כמו שזה, ולהכין את עצמי נפשית לציון שאקבל- ואז לגלות שאני בעצם יודעת את התשובה.(או שלא. אבל זה קרה רק פעם אחת בשנה שעברה, למזלי).
אבל הפעם, בזמן שהכנתי את עצמי לציון שאני עומדת לקבל, צצה לה עוד מחשבה בראשי, מחשבה חדשה ובלתי מוכרת.. מחשבה מוזרה.
והמחשבה הזאת הייתה- 'אז מה?' ואחרי שחשבתי עוד כמה שניות היא הפכה ל- 'אז מה אם אני אקבל ציון לא כ"כ טוב במבחן הזה? יש כל-כך הרבה סיבות למה אני לא צריכה לבזבז על זה דמעות עכשיו.' וביניהן- זה המבחן הראשון, מה שאומר שיהיו עוד מבחנים בהמשך לשפר את הציון, זה מבחן שלא ממש משפיע על התעודה, זה מבחן שלא משפיע על היחידות(אם אני אהיה ב-4 או 5. את זה כבר עברתי מזמן, תודה לאל^^), זה רק מבחן-הוא לא אמור להרוס לי את היום, ולבסוף- זה רק מבחן במתמטיקה. מתמטיקה היא לא הכל בחיים, למרות שלפעמים נדמה לנו שכן(אפילו לי.זאת הפעם הראשונה שיצא לי לחשוב-'זה רק מתמטיקה'..).
וזה ממש ממש מוזר.
בדרך כלל אחרי מבחן במתמטיקה, אם היה קורה לי כזה דבר, הייתי ממש מתבאסת, הייתי הופכת להיות שקטה, ועוקצנית כלפי כל מי שמנסה לדבר איתה בשעה שלאחר מכן,ולמשך כמה זמן הייתי חושבת שסוף העולם הגיע.
וגם פעם עוד אהבתי מתמטיקה. אח"כ התחלתי לחבב מינוס. לא לאהוב.. עכשיו אני כבר כמעט שונאת מתמטיקה. נראה לאיפה זה כבר יכול להידרדר מכאן... (;
אני כנראה מתבגרת. או משתנה. או שניהם ... D:
אולי כשיחלקו חזרה את המבחנים הדמעות יזכרו להופיע........

אחרי המבחן גם גילתי שהמשפט הדו-יומי שלי ביומן הוא משפט שהתקשר נורא יפה למצב:

"בעת ניצחון הינך ראוי לשמפניה; בעת הפסד - אתה זקוק לה." (נפוליאון בונפרטה)

אז מתחתי חץ מהמשפט הזה ביומן לאיפה שכתבתי 'מבחן במתמטיקה!', והדגשתי את החלק השני של המשפט. 'בעת הפסד – אתה זקוק לה' ... (איפה השמפניה שלי ? O: )
אחח, האופטימיות.....^^
[הראיתי לחברה שלי את היומן והיא צחקה יחד איתי, וזה היה שווה את זה כי היינו באמצע שיעור תושב"ע שסופו לא נראה באופק.]
-
ועכשיו אני נאלצת לסיים ולעזוב את המחשב כי יש לי שיעורים בתנ"ך והכתבה באנגלית ללמוד אליה. תתפלאו, אבל לא כל מה שעושים בבית-הספר זה מתמטיקה! (;

אז תהיו חכמים בשמש,ותמיד תזכרו לחבוש כובע מלא אופטימיות על הראש בעת מבחן במתמטיקה כדי להגן על עצמכם מפני הקרינה המסוכנת שהיא פולטת...(;
Vanilla Light