" אני רוצה להגיד משהו שכולם ישמעו.
אני רוצה לכתוב משהו שכולם יקראו.
אני רוצה לעשות משהו שלא כולם ישמעו עליו, אלא משהו שבאמת יעזור וישפיע על מישהו.
ואני רוצה להגיד משהו שכולם ישמעו, אבל ישמעו באמת.
יקשיבו ויקבלו, או לפחות יתווכחו איתי עליו, כי הם מוצאים אותו חשוב.
ושייקחו אותי ואת הדברים שלי ברצינות. ושלא יתייחסו לדברים בצורה שונה ממה שהיו מתייחסים אם זאת לא הייתי אני שאומרת אותם.
ואני רוצה להצליח לכתוב את הדברים האלו בצורה טובה.
ואני רוצה לכתוב משהו טוב, שהרבה אנשים יקראו. הם לא חייבים לאהוב אותו, אבל שיקראו.
ואני רוצה לעשות משהו שישפיע על מישהו.
ואני רוצה לעזור למישהו.
לא.
להרבה אנשים.
אני רוצה להציל חיים.
בכל דרך שהיא, אבל עדיף דרך הנפש, ולא דווקא דרך הגוף.
ואני רוצה לכתוב משהו שאנשים יקראו.
ואני רוצה לעשות משהו שאנשים יושפעו ממנו- לטובה.
ואני רוצה להגיד משהו ושאנשים יקשיבו... "
כתבתי את הקטע הזה ביום חמישי בבוקר. (22.9)
אני חושבת שזה הדבר כמעט הכי אמיתי שכתבתי בחיים שלי.
וזה מצחיק, כי במוצאי שבת ראיתי שהפוסט שכתבתי יום לפי כן-ביום רביעי, הומלץ והתפרסם בראשי.
אז ביום ראשון בבוקר זו הייתה אחת מהפעמים היחידות בחיי, כנראה, שקמתי עם חיוך על הפנים.
בתחושה שאני שמחה, פשוט שמחה.
והתחושה הזאת ליוותה אותי לאורך כל היום.
זה היה פשוט מדהים, כי כמה מהשורות שכתבתי בקטע התממשו בדיוק כמו שרציתי.
אך בסופו של דבר- תחושת האופוריה הייתה צריכה כנראה ללכת לפקוד את רוחו של מישהו אחר ולכן היא נטשה אותי לקראת סוף היום. (יאמר לזכותה שהיא עשתה זאת בעדינות...)
אני לא ממש בטוחה למה זה קרה.
אולי בגלל שסופה של כל התרגשות לעזוב (בסופו של דבר).
אולי בגלל שההרגשה הזאת פועלת כמו סמים- כשתחושת ה-'היי' עוזבת מגיע הרצון לעוד. (ולא, אני לא מדברת כאן מתוך ניסיון...)
מה שבטוח- שמחתי מאוד שזה קרה ושהפוסט שלי הגיע למומלצים.
זה הראה לי שאני יכולה. שאלו לא סתם הרגשות שמעופפות להן בחלל האוויר אלא שאלו דברים ממשיים שאני יכולה להושיט יד ולהשיג, גם אם לא בקלות. [הרי הכי כיף בכל התהליך זאת העבודה הקשה שבזכותה הגעתי להישג, לא?..]
אז כן, אני יכולה להגיד שאני צמאה לעוד.
לא בצורה אובססיבית ומוזרה מידי, ולא דווקא בהקשר של הבלוג ושל המומלצים.
אולי אפילו אני מעדיפה את זה יותר גם בחיים האישיים שלי.
כי אחד מהדברים שהרגשתי כאשר עזבה אותי תחושת השמחה בסוף אותו יום ראשון(בסך הכל לפני יומיים), היה תחושת אכזבה על כך שמה שכתבתי בקטע שלמעלה לא מתרחש גם בחיי שמחוץ למחשב. שאף אחד מחבריי לא יודע על התחושות האלו שלי.
אז אני חושבת שאני כבר יודעת מה יהיה אחד הדברים שאני אבקש לשנה החדשה...
לממש את כל הדברים הללו שאני שואפת לעשות ולהגיע אליהם. לפחות את חלקם, אפילו רק אחד מהם, אבל בתקווה שאלו יהיו לא רק דברים וירטואליים... (;
אז שתהיה לכולנו שנה מדהימה,
מלאה בשמחה, בדברים חדשים וגם בדברים הישנים והטובים, וכן, גם בקצת עצב(רק קצת), כדי שתמיד נדע להעריך את הטוב שיש לנו בחיים.
והכי חשוב- שלא נשמין מארוחות החג (;
אוהבת 
Vanilla Light
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Vanilla Light