אתמול בערב הייתי בבייביסיטר משעה תשע בערב.
בייביסיטר, אתם יודעים. זאת לא באמת עבודה, רוב הזמן. אם הילדים לא ממש קרציות והולכים לישון בערך בזמן שאומרים להם, אז זה ממש בסדר. [ואני חושבת שכל מי שעושה בייביסיטרים נתקל לפחות פעם אחת בחבורת ילדים קרציות שרק רוצות עוד סיפור, ולשתות מים, ושאני אשב לידם עד שיירדמו..... טוב, ילדים זה שמחה... ^^].
ואפילו לא חייבת להיות שם טלוויזיה, כי למזלי אני תמיד מצטיידת בספר, ובדפים ועט למקרה שתשרה עליי איזו מוזה (;
אז אצל מי שהייתי אתמול, גם היו ילדים חמודים, גם הייתה טלוויזיה, וגם מזגן! אה, וגם ההורים ממש נחמדים. וכיף לראות את היחס שלהם לילדים שלהם, הם באמת מקסימים ביחד^^
בקיצור, הגעתי לשם, הקראתי לילדה שני סיפורים לפני השינה ועזרתי לה ללכת לישון, בשעה שההורים אמרו לי, אמרתי לילד שהיה קצת יותר גדול ללכת לישון. אחרי עשרים דקות הוא באמת הקשיב לי [XD], ואז סתם ראיתי קצת טלוויזיה וקראתי קצת.
בשלב מסויים חברה שלי התקשרה אליי ודיברנו יותר משעה [השתדלתי לדבר בשקט שהילדים לא יתעוררו,כמובן] ככה שהזמן עבר דיי מהר.
בסופו של דבר ההורים חזרו בערך באחת, שאלו איך היה ואם הילדים הלכו לישון והיו בסדר.
ואז האמא הביאה לי שטר של 100. בראש שלי שמתי לב שזה קצת יותר מידי, כי גם לא הייתי בדיוק עד אחת, אז שאלתי אותה- 'זה לא יותר מידי?'
היא אמרה לי- 'כן, אבל היית כמעט חמש שעות, לא נורא,' וחייכה.
אמרתי תודה ויצאתי מהדירה.
אבל לא השארתי את זה ככה.
בדרך-כלל אני מאוד מדוייקת ואחראית, וברור שקצת הפריע לי שהיא הביאה לי קצת יותר ממה שהגיע לי, אבל אחרי כמה שניות קלטתי משהו- מתשע בערב עד אחת זה ארבע שעות, לא חמש.
ברור שהייתה לי רק אופציה אחת- לחזור אחורה, לדפוק על הדלת, להתנצל ולהגיד לה שטעתה, ושמגיע לי פחות.
הבעיה היחידה- אני ממש ביישנית בקטעים האלו. נשמע מוזר,אני יודעת... אבל כזאת אני. הדבר השני שחשבתי עליו אחרי זה שאני חייבת להעמיד אותה על טעותה, היה שזה ממש מביך לחזור אחורה ולדפוק בדלת של מישהו באחת בלילה.
אז אני מודה שבגלל הסיבה הזאת [ולא בגלל אף סיבה אחרת. לשמור את הכסף שלא שלי זה בכלל לא אופציה] התלבטתי כמה דקות ליד המעלית.
אפילו היה קטע דרמטי כזה שהזמנתי את המעלית, וכשהיא הגיעה קלטתי את הטעות והתחלתי להתלבט, ואז הדלת של המעלית נסגרה... XD
אחרי התלבטות של כמה דקות החלטתי. צעדתי חזרה אל דלת הדירה שלהם, דפקתי בשקט כדי לא להעיר את הילדים, וכשנפתחה הדלת והאמא פתחה לי, גמגמתי משהו כמו- 'אני חושבת שטעיתי, הרגע נזכרתי שזה היה ארבע שעות, לא חמש.'
היא נראתה קצת מופתעת, אבל רק קצת, ואמרה לי- 'כן, גם אני הרגע נזכרתי, אבל...' כנראה היא באה להגיד שאין לה כסף יותר קטן או משהו. אני לעולם לא אדע.
אבל מה שאני אמרתי היה- 'יש לי פה שטר של 20 אני חושבת... כן, הינה הוא.' למזלי זכרתי שהיה לי שטר של 20 בארנק אז הגשתי לה אותו.
היא אמרה תודה ואני אמרתי תודה, ואז הלכתי לדרכי.

אני יודעת שזה לא נשמע כזה מדהים. זה לא שמצאתי ארנק עם כמה אלפים והחזרתי אותו למי שהוא שייך,אם הולכים בכיוון של כסף. וזה גם לא שהצלתי את העולם,אם הולכים בכיוון שונה. גם בעיניי זה לא משהו מדהים, כי ברור שאם הכסף הזה לא מגיע לי- אני מחזירה. זה לא שהילדים היו מעצבנים ושהיה חם בבית שלהם ושסבלתי מכל רגע שם, שאני יכולה להגיד שבאמת מגיד לי הבונוס הזה [לא באמת הייתי אומרת את זה,אבל זה היה מקשה עליי את ההתלבטות,לצערי]. בסך הכל היה ממש נחמד להיות שם.

ואחרי שעשיתי את זה והחזרתי לה את הכסף שבטעות נתנה לי ולא היה מגיע לי, באמת הרגשתי טוב.
טוב עם עצמי, טוב עם מה שעשיתי.
חייכתי לעצמי חיוך קטן כזה [כי בכל זאת,הלכתי ברחוב ולא רציתי להיראות דבילית אם מישהו יעבור שם, מחייכת לעצמיXD] , ואמרתי לעצמי- 'עשית עכשיו משהו ממש טוב.' שזה משהו קצת אגואיסטי לחשוב עליו... אבל זה באמת גרם לי להבין שדי הצלחתי בחינוך של עצמי. שמימשתי באופן מסויים את השאיפה שלי להיות בנאדם טוב יותר. זה לא אומר שגמרתי את התהליך, וזה היה משהו קטן ולא ממש גדול, אבל בסך הכל דבר קטן כזה שקורה מלמד אותי שאני יכולה להיות טובה יותר גם במקרים גדולים יותר.
ואני רוצה.

אז המשך יום מלא בטוב לכולם
Vanilla Light

עריכה:

אני רק חייבת לציין שאני מבינה בהחלט חלק מהתגובות הפחות חביבות שיש לפוסט הזה.
ברצינות? המטפלת החביבה? והתיאור שכתוב שם? חחח ישרא הוצאתם אותי ממש פלוצית...

טוב,אבל אני מתארת לעצמי שמי שקרא את הפוסט והגיב מה שהוא חושב, התכוון למה שהוא אמר. וזה הגיוני. כל אחד חושב אחרת, ואנחנו שונים, אז ברור שיהיו לזה דעות שונות.

אז שוב- לא עשיתי מזה עניין. בכלל. מומלצים זה כבר מחוץ לשליטתי,כמו שכולם יודעים. זה הבלוג שלי וזה מה שכתבתי וזה לא שאני חייבת התנצלות למישהו על משהו, כי כתבתי פה נטו על עצמי.

ולא, אני לא מרגישה פראיירית. 20 ש"ח לשעה זה מה שמקובל פה, התנאים ממש טובים [אפילו יותר מאצלי בבית אם לומר את האמת. היה שם גם שקט כשהילדים ישנו וגם מזגן.שני דברים שמאוד חסרים אצלנוXD], האנשים נחמדים. אז עשיתי את מה שראיתי לנכון לעשות באותו רגע.

ואני משוכנעת שאם זה היה קורה שוב הייתי עושה את אותו הדבר.

ואני לא שופטת אף אחד שיעשה/עשה שונה ממני. שוב,הפוסט הזה נכתב רק על עצמי. לא משהו כללי,משהו שהוא לגמרי אישי.

אני ממש לא מתאבלת על 20 השקלים האלו. כסף זה לא הכל בחיים.

מעשים, לעומת זאת, הם בהחלט חלק משמעותי בחיים. הם בעצם מעצבים אותם.