לפעמים אני לא מבינה למה אני לוקחת על עצמי את כל הדברים האלו?
לבד.
זה דיי טיפשי כשחושבים על זה.
אי אפשר לעשות הכל לבד. אני אתמוטט. ואני חייבת ללמוד איך לומר לעצמי - דיי.
מספיק לקחת על עצמך דברים. תני גם קצת לאחרים לעשות. גם את צריכה לנשום או לישון או לאכול מידי פעם.
אני באמת חייבת ללמוד לעשות את זה עד שנה הבאה, שאני לא אאבד את העשתונות בשירות בשנה הבאה.
ואם כבר דיברתי על השירות.....
אני עדיין לא בדיוק יודעת מה אני עושה שנה הבאה.
כאילו, אני עושה שירות לאומי, ויש לי כבר חצי תקן, לאחה"צ. אבל אני חייבת גם תקן לבוקר ואף אחד -אף אחד- מבעלי התפקידים שאמורים לעזור לי בזה, לא עוזר לי בזה.
שזה מתסכל. אבל זה לא מספיק. זה לא אמור רק לתסכל אותי.
זה אמור גם להכעיס אותי. כדי שאני אוכל לבוא אליהם בכעס ולומר להם שאם לא יהיה לי משהו לבוקר אני גם לא אעשה את הדבר של הצהריים [שהתחייבתי אליו. והם מחוייבים אלי. והם מחוייבים לעזור לי למצוא משהו לבוקר].
ועכשיו אני צריכה ללכת לעשות עוד דברים. עוד התחייבויות. עוד התנדבויות.
רק לא ללמוד מתמטיקה...
Vanilla Light
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Vanilla Light