פוסט קטן שריציתי לסכם בו את חלק מהאנשים אשר יצאו מהחיים שלי והצלחתי להמשיך הלאה בלעדיהם.

חלק גדול מהכיתה שלי בכיתות א'-ד'- להגיד שאני מתגעגעת? ממש לא! שנאתי שם את כולם אחד-אחד. תמיד הייתי לבד בהפסקות, כל הבנות היו שם פרחות וזונות. וכן אני מדברת על היסודי. ירדו עלי גם מאחורי הגס וגם מול הפנים שלי ואני הייתי הילדה הקטנה שפחדה להגיד להם פאק יו. עכשיו כשחושבים על זה, אפילו ה"צד" של הבנים היה פחות גרוע. רק פעם אחת ילד אחד נתן לי בוקס קטן ביד וזהו. היה ילד אחד שתמיד הסתובב עם הבנות וגם הוא היה זונה. -.-

כמה ילדים מכיתות ה'-ו'- אחרי חלק גדול מהסבל שלי בכיתות היותר נמוכות עברתי בית ספר, ואני לא מתחרטת על כך. בכיתות ה'-ו' למדתי מה זה חברה וכיף. כמובן שהיו בנות מגעילות, אבל לא עד כדי כך. הבנים גם היו נחמדים. אז כן, אלהם לפעמים אנ מתגעגעת.

משי- קצת קשה להיזכר בה כי איכשהו קרה שהיא הייתה ההיתאהבות הראשונה שלי בבת, היא הילדה שגרמה לי להיות מבולבלת, לשקר לעצמי ולשמוא את עצמי. היא פשוט הייתה יותר יפה מכל ילדה אחרת שהכרתי, וגם נחמדה וחכמה. איכשהו ממש התחברתי אליה. עבר כמה זמן והתרחקנו, עדיין אהבתי אותה אבל היא נהייתנ בין הבנות המקובלות יותר ודיי שכחה ממני. מדי פעם רציתי לקחת אותה לשיחה ולספר לה עלי ועל איך שהיא גורמת לי להרגיש ותמיד בסוף נזכרתי שהיא בחיים שלה לא תרגיש משהו עלי. והגעגועים שלי עליה- לפעמיםעצומים ולפעמים אני אפילו שונאת אותה.

ילדים מכיתה ז'- ברוך שפטרנו, אפשר גם לא להיזכר בכם בכיף. חוץ מכמה ילדים שעוד היו נורמאים.

בטי- הילדה שגדולה ממני בשנה, שתמיד הייתה איתי בהפסקות כשהייתי לבד ועזרה לי להתגבר על הכל. ךימדה אותי שיעורי חיים טובים והייתם שם לצידי. לפעמים אני רואה אותה אוטובוס ואנחנו מדברות. וכן אליה אני הרבה פעמים מתגעגעת. 

וזהו פחות או יותר. המשכתי בחיים שלי והכרתי ילדים אחרים, ועכשיו הרבה יותר טוב לי D: