היום לפני 5 שנים הלכת ..
הלכת ולא חזרת ..
הסתכלתי על המצבה שלך סבתא ולא הפסקתי לבכות
ככה הלכת , ועירערת את עולמי , מה שווה להיקשר לבני אדם אם כולנו נמות בסופו של דבר ?
למה לי להתחבר לבני אדם ולאהוב אותם אם הם ימותו ואז אני אחווה עוד כאב ,
סבא קרא קדיש ובכה סבתא , הוא לא בוכה אף פעם ועכשיו הוא בכה
הזמן בכלל לא מרפא את הפצעים הזמן רק פותח אותם
בכל יום שעובר אתה מתגעגע יותר לבן אדם
הסתכלתי על המצבה שלך וחייכתי חיוך מריר נזכרתי שכשהייתי חולה והייתי אצלך הסתכלתי מבעד לחלון
ואת באת וישבת ליידי ואמרת לי שאני אבוא לאכול והכנת את המרק האהוב עליי וחייכת , את החיוך שלך , שנותן לך הרגשה שהכל בסדר
אני זוכרת ששיחקנו באותו יום בעצם שיחקנו כל פעם שהייתי באה אלייך
ולמה החיוך היה גם מריר ? כי ידעתי סבתא שדבר כזה לא יחזור על עצמו עוד פעם , לא בגלל שהתבגרתי מאז
בגלל שהלכת .. ואת לא תחזרי
ואז , אז גם נזכרתי שביקרנו אותך בבית חולים היית מונשמת לא הגבת ,
קראתי עלייך תהילים והסתכלתי עלייך היית חיוורת
ולא האמנתי , הייתי קטנה ולא ידעתי דברים על המוות (ברוך ה')
חשבתי שתצאי מזה
הלכתי לסוף המיטה והחזקתי שם במוט והסתכלתי עלייך , כל הביקור לא דיברתי
שתקתי , התכנסתי בתוך עצמי
וכמה שבועות אח"כ היה לך התקף לב
והלכת
כשגמרתי להסתכל על המצבה הסתכלתי מסבבך על מצבות אחרות ,
כשעוד הייתי קטנה כשבאנו לאזכרה של ה30 יום (לא הלכתי להלוויה)
ראיתי שאין שום קברים לצידך , והתעצבתי לעצמי לדעת שסבתא בודדה בין כל הקברים פה .. (מה ידעתי אז הייתי קטנה)
והיום ? היום אחרי חמש שנים החלקה שלך מלאה ותפוסה למרות שאת היית הראשונה בה
וגם חלקות מצדדיך וחלקות מאחורייך תפוסות
כמה אנשים הלכו , כמה משפחות נהרסו , כמה אנשים חזקים נשברו .
העולם הזה לא הוגן , הוא מרושע
אני מתגעגעת סבתא ...
תנוחי על משכבך בשלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
