על קצות האצבעות

ביום העצמאות אני מוזמנת למהנדס ודביקתו יחד עם קבוצת חברים. כמו בכל שנה בשנים האחרונות.

מה שיהיה שונה השנה, זה שהוא אמר לי שכנראה גם גרושתו תהיה.

אני לא מצליחה למצוא את הפוסט שבו סיפרתי על המהנדס ועליה, אז בקיצור:

אחרי שהתגרשתי, המהנדס וגרושתו (אז אשתו, שהיתה חברה קרובה וטובה בלב ובנפש, לפעמים יותר ממנו) הם נשארו חברים שלי. אבל אחרי זמן מה היא התחילה לחשוש שאני מכניסה לו רעיונות לראש, עם כל הוללות הגירושין שלי. זה המסר שהעבירה לי. מסתבר שלו אמרה משהו אחר לגמרי, היא אמרה לו - או אני או היא, והוא בחר בנישואין שלו וניתק איתי קשר.

מסתבר שהיא חשדה שאני מעונינת בו, הטיפשה.

אחרי ארבע שנים, בערב הראשון אחרי שיצא מהבית, כשנפרדו, הדבר הראשון שעשה היה לחפש אותי ולבקש את סליחתי. מאז אנחנו שוב חברים, כבר בטח משהו כמו עשר שנים נוספות. בנתיים יש לו את הדביקה, אבל זה לא הפריע לה לצאת מדעתה כשידעה שביקר אצלי (עם הדביקה, עם הילדים, כשהוא כבר גרוש ממנה מזמן). מה שמביא אותי לחשוד שהיא מציירת אותי כאיזו דמות דמונית עוצמתית או שהיא סתם מתפדחת מהשטויות של עצמה.

כמו שאמרתי - טיפשה.

אפשר לנחש שאני לא ממש ששה לפגוש את הפרצוף שלה שוב. אבל אני לא אגיד למהנדס את מי להזמין לעל האש של יום העצמאות אצלו בבית, ולכן נותר לי להחליט אם אני באה או לא.

ברור שאני באה , איזו שאלה. אני לא אתרחק מחברי בגללה. הספיקה פעם אחת שהיתה לה השפעה כזו. שחירבה את חיי לתקופה ארוכה וגרמה לי עוגמת נפש רבה ביותר ואיבוד חברים שהיו שלובים בחיי כמו משפחה.

אז אני באה, אני בטח לא אפתח שם במלחמת עולם.

אבל כמו שכתבתי בכותבת, נראה לי שיהיה מעניין.