אברהם חלפי נפטר בשנת 1980, השחקן והמשורר שכתב שירי אהבה יפהפיים כמו השיכור, אשר טייל עמך בשוק, ועטור מצחך, הלך לעולמו ערירי, ללא אישה וילדים.
את השיר על התוכי יוסי שמעתי בפעם הראשונה, מכל המקומות בעולם, בתכנית של נתן זהבי, שהקדיש אותו ליוסי שריד, שר החינוך דאז, בעקבות גידופים ונאצות שספג האחרון בזירה הציבורית. מאז שמעתי אותו עשרות פעמים, והעוצמה לא פגה – הלחן של מיקי גבריאלוב מולבש על המילים של חלפי וההגשה המושלמת על ידי אריק איינשטיין (במיוחד ההתפרקות האורגזמטית בסוף: 'פט - פט תוכי יוסי' בסוף השיר) הופכים אותו לעל – זמני.
לא יודע כמה חלפי באמת היה בודד בימי חייו, אני מניח שהוא התרועע פה ושם עם נשות תל אביב הקטנה, אבל הגלמודיות שמשקפת דמותו של התוכי יוסי, מזמינה עיון בשיר.
ברשת מסתובבים הסברים ביוגרפיים לחלקים מהשיר, שפותחים חלק מהסתימות, אך למה התכוון המשורר במילים 'פטפט תוכי יוסי, נחמני כזית, ליבי היום ריק'? האם פטפוטיו וציוציו של התוכי ימלאו את ליבו של המשורר הנוגה כזית – כאותה מידה תלמודית זערורית המחזיקה מספר גרמים זניח, נחמני קצת, מעט, בקטנה. או נחמני כמו עץ הזית, שלמרות שגזעו חלול ונבוב וריק, הוא מכסיף עלעלים ונותן פירות, כמו הליצן שעושה שיגועים ובלבלות על הבמה ואחר כך הולך לבד הביתה?
האם היה חלפי, האישון בהצגה 'עוץ לי גוץ לי' רק צעצוע בו משחקים ילדים? האם כך תפס את עצמו המשורר שכתב במקום אחר: "אני מצמצם את עצמי כדי נקודה אלמונית, שלא להטריד בגופי מלכויות"?קראתי פעם כי חלפי עצמו התייחס באירוניה לצימוק ולצמצום העצמי המופרז שייחסו לו בעקבות שיריו, כך שהשאלה בדבר תפיסתו העצמית של המשורר נשארת פתוחה.
אז זה המקור לשם הבלוג, אני אוהב מאוד את השיר, ואת חלפי העגמומי, ואוהב תוכים, כמובן, חיות המחמד היחידות שגידלתי בימי חלדי היו זוג תוכים ננסיים (תוכון גלוני) שנקראו, במפתיע, יוסי ונחמה, לצערי הם לא היו מוחתמים, ונשכו יותר מאשר פטפטו, ובסופו של דבר נאלצתי להחזיר אותם לע' שנתנה לי אותם. אבל החיבה ליצורים הקטנטנים המנוצים והאציליים ההם לא נעלמה, ואולי ביום מן הימים שוב אגדל איזה תוכון, אבל מקווה, כמובן, למצוא שותף קצת יותר מתאים לפטפוטים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
