לא ההוא, נו, אני לא עד כדי כך עתיק. כרגיל, ימי חג ומועד מחזירים אותי לימי נעורי האדוקים והדי עגומים. את התפילות של יום כיפור אני לא ממש זוכר, רק שביבים מה'עוקד והנעקד והמזבח' שהוא פיוט חביב למדי, גם אם התוכן לא חינוכי במיוחד. בעיקר אני זוכר את מספרי העמודים החותמים את התפילות - 301 בשחרית ו380 בנעילה, בסידור רינת ישראל, ואת השמחה העצומה כשהתברר שמסיבה כלשהי מדלגים על מספר עמודים מתוך 'אבינו מלכנו' (שמחה מיותרת לחלוטין, מכיוון שהזמן שהתפנה נוצל לעוד סלסולים בסוף תפילת נעילה).
מלבד העניינים האלה אני סוחב טראומה קטנה מהוידוי. מי גדולים ומוכשרים יותר מחכמי הדת היהודית במצב הצבירה האורתודוקסי שלה לעורר רגשות אשמה על חטאים ופשעים דמיוניים. כשהייתי קטן ואדוק ומושפע וטיפש עד אימה כלל לא נראה לי מוזר שאני אמור להתווודות על פשעים שלא ביצעתי ושאין לי שום כוונה לבצע - על חטא שחטאנו לפניך בגילוי עריות, בכפות שוחד, בנשך ובמרבית... תגידו דוסים יקרים, התחלקתם על השכל? משפחת קורליאונה עשיתם אותנו. למה זה טוב כל רגשות האשמה המומצאים האלה? אנשים עושים מספיק מעשים רעים, ולפעמים מתחרטים ומצטערים עליהם, אז למה לדחוף להם עבירות פיקטיביות?
בישיבה התיכונית בה למדתי, ואשר מחשש עינא בישא לא אכתוב את שמה, ורק אציין כי היא שוכנת בשכונה ששמה מתחרז עם המילים 'עיט לבן', היו מצרפים לנוסח הוידוי שניים שלושה עמודים מודפסים ועמוסים בעוד חטאים מלוא החופן, למקרה ששכחנו ולא הלקינו את עצמנו מספיק עם אלה המופיעים במחזור.
כבר הרבה זמן שאני לא מבקר בבית הכנסת, גם לא בכיפור, אבל אני זוכר בחיוב מסוים את התפילה בבית הכנסת הספרדי אותו העדפתי לעתים קרובות על בית הכנסת האשכנזי, הקרוב יותר לבית. הייתי הולך אליו כדי להתחבר לשורשים המזרחיים הקלושים שלי, וגם כי איכשהו הפיוטים והשירים בנוסח התפילה האשכנזי תמיד מדיפים ניחוח קל של פוגרום וקוזאקים והעיירה בוערת וצרות צרורות ואנחות שנשמעות מפה ועד ורשה, והופכים את העסק למאוס יותר מכפי שהוא גם ככה, אבל בעיקר כי התפילה שם נגמרת מוקדם יותר.
לגבי הצום, אני לא צם כבר מספר שנים ביום כיפור. חישוב מהיר מעלה שאם צמתי את כל הצומות השנתיים - שישה במספר, מגיל 12-13 עד גיל 22-23 יוצא שלא אכלתי במשך 60 ימים שהם חודשיים רצופים, כך שלפחות הקיבה שלי שילמה את חובה לחברה. מה שכן, אני לא מתכוון לזלול ולטרוף יותר מדי, רק מזונות קלים, גבינה וירקות וכיוצא באלה. זאת מכיוון שלא תהיינה הזדמנויות רבות להתקרב אל המקרר והמדפים והמגירות, בהתחשב בבני המשפחה האדוקים שיסתובבו בבית מדי פעם, גם מתוך הזדהות מסוימת עם אותם בני משפחה, ועם קהל הצמים בכלל, וגם כדי להתקרב אל הטווח הרצוי של אדוננו ה BMI, שבזמן האחרון רחק ממני מאוד, ואף אני בעוונותי התרחקתי ממנו, ואני מביט עליו במבט עורג, והוא מחזיר לי במבט שוקק, ושואל בעצב מדוע זנחתי אותו, מדוע העדפתי את העוגות והבורקסים ושאר הבצקים והתופחים והמתנפחים על קרבתו המיטיבה והבריאה. ואני בוש ונכלם, ורוצה מאוד מאוד לשוב, אלא שיצרי חלש וחכי דורש וקיבתי הולכת ומשתפלת לכאן ולשם, ואם בימי סליחות אנחנו נמצאים הרי שבראש ובראשונה אני מבקש את סליחתה ומבטיח בפעם המי יודע כמה לשוב בתשובה שלמה, תשובת המשקל, כפי שהיא ידועה בקרב יודעי רשומות.
לצמים - צום קל ומועיל, ולאלו שלא צמים - הרבה סרטים טובים בDVD.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
