הארץ קצת רועשת בזמן האחרון בגלל גילויי הקצנה דתית הקשורים בצורה זו או אחרת לענייני 'צניעות', ואף אני הקטן לא אמנע מטבילת מכחולי בסוגיה הבוערת. הנושא החם כרגע הוא שירת נשים, שחלקים רבים בציבור החרדי והדתי לאומי מוצאים אותה מעוררת מאוד באיזורים מסוימים בגופם, ומשתדלים להימנע ממנה עד כמה שאפשר, המנעות שנסמכת על דברי הגמרא במסכת ברכות כי 'קול באשה ערווה'. אך האיסורים אינם מסתכמים בשמיעת קול אישה, ובאותו מקום מוכרז כי 'שוק באשה ערווה', 'שיער באשה ערווה', ואף הביטוי 'כל המביט באצבע קטנה של האשה כאילו מסתכל במקום התורף' (כן, בדיוק מה שאתם חושבים). כשלעצמי אין אני סבור שיש דבר רע בערווה, יתרה מזאת, ערווה ממין נשי או גברי עשויה לשובב גוף ונפש במקרים רבים, כל עוד נעשה בה שימוש שקול חוקי והגיוני כמובן. אך רוב הציבור החרדי, ולמרבה הצער גם הדתי - ציוני, מחזיק בהשקפה שונה ממני. האמת היא שאני קצת מבין את הראש, אם אסור להסתכל בערווה עצמה, כפי שכתוב בשולחן ערוך - 'אסור להסתכל באותו מקום (בשעת קיום יחסי מין. ת.י.) שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים', אז כל דבר אחר - קול, שוק, שיער, אצבע קטנה, הופך ערווה, כמו שבעיני ידידו המורעב של צ'ארלי צ'פלין בסרט 'הבהלה לזהב', באין שום דבר מאכל להכניס לפה, הופך הנווד לתרנגולת שמנה. וכך מסתובבים אותם ערוותופובים בעולמם, שהוא מלא וממולא כולו בערוות מזמרות ובדגדגנים מהלכים, ממש כיו הפנר באחוזתו, כשאין להם מפלט אפילו שעה קלה מפני מחשבות הזימה שממלאות את ראשיהם. ואם נקלע יו דנן לאחת השכונות החרדיות, חזקה עליו שהוא תמה מאוד כיצד מצויים בעולם אנשים שסדר יומם עמוס וגדוש בסקס אפילו יותר ממנו, ואולי אף מבקש מהם כמה עצות מקצועיות.
בשנתיים האחרונות, בהן אני גר בירושלים, יצא לי לנסוע לא מעט באוטובוסים, בהם כאלה העוברים בשכונות החרדיות, ולעתים אני נקלע למצבים שהם ספק מביכים ספק קומים, ובכל מקרה תמיד מתמיהים. באוטובוס של אגד יש בדרך כלל רביעיית כסאות, שניים עם כיוון הנסיעה, ושניים נגד הכיוון, ולא פעם ישבתי לבדי כאשר במעבר עומדות ומצטופפות כמה וכמה עלמות חרדיות, ביניהן גם נשים קשישות למדי, ואף אחת לא יושבת למרות שלפני ומצדדי יש שלושה מקומות פנויים, מחשש פן תגע בהיסח הדעת שמלתן הענוגה בבד מכנסי המסוקס. לפעמים אני מרגיש חוסר נוחות מסוים, במיוחד כשאישה מבוגרת עומדת 'בגללי', אבל אחרי שבריר שניה אני נזכר שהן יצרו את החוקים האבסורדים האלה (או מדויק יותר, החוקים נוצרו עבורן, גם אם לא לטובתן) ואני לא אמור לחוש אי נוחות קלה שבקלות בגלל ג'ננת ה'צניעות' שלהן.
מכיוון שדרכו של הבלוג הזה היא לרוב דרך השלום והאחווה, ומכיוון שיש לי יסוד סביר להניח שאם אמשיך לעסוק בענייני החברה החרדית אסטה מהקו הזה ואכתוב מילים לא חמימות במיוחד על אותה חברה, אעזוב אותם ואשטוף כמה מילים על התהליכים שעוברת החברה הסרוגה, אליה השתייכתי גם אני במשך רוב ימי ילדותי ונערותי, והיא מעניינת אותי הרבה יותר. משהו לא טוב קורה שם. כשאמא שלי עשתה שנת שירות באחד הקיבוצים הדתיים בצפון, הם רקדו ביחד, בנים ובנות, וגם שחו ביחד בבריכה. בעיני זו עובדה מדהימה, הרי היום הרבנים הסרוגים מתפלפלים על אורך השרוול של החולצה ועל רוחב הבד של החצאית, ומפרידים ילדים וילדות כבר בגנים, ולפני ארבעים שנה עלמים ועלמות השתכשכו יחד בבריכה בבגדי ים. לא סוציולוג אני ולא בנו של סוציולוג, אבל נראה לי שתמיד הסמן הקיצוני מושך את כל הקבוצה איתו, יש הלכות פסוקות שתמיד היו וקוימו, שבת תפילה כשרות וכו', אבל לעומתן יש מצוות ומנהגים יותר גמישים, שבהם חשוב יותר מהמנהג הוא הפירוש שניתן לו, ומי רשאי לפרש אותו. איך שזה נראה לי, תמיד הרבנים היותר קיצוניים מקבלים את הלגיטימציה והסמכות להכתיב את הטון, על פי הפירושים המחמירים שלהם. זאת ועוד, קיימת סתירה, מאוד מהותית להשקפתי, בקו המחשבה של הציבור הדתי, שהרי לרוב מתייחסים אל הדורות הקודמים כנעלים יותר וצדיקים יותר מאתנו - 'אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם', 'אנחנו בבחינת ננס היושב על גב ענק' ושאר מליצות המבהירות את נחיתות דורנו לעומת גדולת הדורות הראשונים, אבל מה לעשות שבתחומים רבים אנשי הדורות הקודמים, לא כופרים ופוקרים כבעל הבלוג הזה חלילה, אלא אנשים דתיים ויראי שמיים, חיפפו לא מעט בעסקי ה'צניעות', בהפרדה בין גברים ונשים, לבוש צנוע, כיסוי ראש לנשים נשואות, וכאמור - שירת נשים. הרי באותו קיבוץ דתי היה רב, כך אני משער, והוא ידע שגברים ונשים רוקדים ביחד ושוחים ביחד, ובכל זאת לא הקים קול צעקה ולא התפטר מתפקידו, כפי שודאי היה עושה במקרה של חילול שבת המוני או ערבוב בין בשר לחלב בחדר האוכל, ומכאן אני לומד שגם אם הוא לא כל כך רווה נחת מהעניין, הוא גם לא ראה בו איסור גמור.
אשמח אם מישהו מאנשי המגזר הסרוג יאיר את עיני בסוגיה הזו, ובינתיים, פנינה מוזיקלית עבור אלו שאינם סבורים כי 'קול באישה ערווה'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
