תוכי יוסי - מצייץ מאז 1983

המבחנים עברו חלפו להם, בעזרת השם האחרונים בתואר, ועכשיו נשארו רק העבודות, הסמינרים ושאר ירקות. אני רוצה מאוד להשתמח, והרשימות האחרונות, על קולות הבכי והנהי שעלו בהן - על הבדידות והדכדוך ועל הפכפכותן וחמקמקותן של בנות חווה, אשר אם רק היו מכירות את טבעי האמיתי, ואת כל מעלותי וסגולותי, חזקה עליהן שהן משליכות מידיהן מהר מהר מכשירי רוקט פוקט שלהן ומזדרזות לתור אחרי בשבילים ובמשעולים, ומרוב כמיהה, ערגה, תשוקה ואביונה תולשות ממני נוצה נוצה עם פינצטה פינצטה, אלא שחשש קל בלבי שלא אני הוא האיש שישבור את שוק צעצועי המין, ויבואניו יצואניו ומשווקיו יכולים לישון בשקט בלילה. וכאן המקום לסייג ולומר שכשלעצמי אין לי מושג קלוש מהו אותו רוקט פוקט חלילה, מכיוון שאני אברך סוציאלי ענוג ורך פלומה שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, חברה ורווחה, וכל שאני יודע על אותם צעצועים ואביזרים גונב לאוזני לא ביוזמתי ולא ברצוני - הן לא ממש מתכון לעליצות, ומה יכול להעליץ להדיץ ולשמח את נפשי העייפה יותר מקולו החרוך של יקיר הבלוג ג'וני קאש המנוח. בערוב ימיו הקליט ג'וני דנן גירסאות כיסוי לשירים מוכרים וביניהם גם לשירו משובב הלב של ניק קייב - mercy seat, אשר מתאר את הרהורי ההזייה הדתיים של נידון למוות העומד להתיישב על הכיסא החשמלי - הוא כיסא הרחמים המדובר. באנגלית מתייחס הביטוי גם לכפורת, כלומר לכרובים המכסים את ארון הקודש, והאירוניה זולגת דרך מילות השיר.

ניסיתי לתרגם חלקים מהשיר, באופן חופשי ולא מילולי, משהו בסגנון:

דווקא הייתי מרוצה, אבל בהמשך נתקעתי כי מאוד קשה לשמור גם על המקצב וגם על המשמעות, לכן הסתפקתי בזה וחדלתי. פשוט אעלה את השיר ואאחל שבת נעימה, ולאנשי ההר גם מושלגת, ושנשתמע רק בשמחות.