כשלעצמי אני זורם עם אותו חכם יהודי עתיק שתהה על טיבן של חגיגות יום ההולדת, שהרי כל מה שהצליח החוגג לעשות הוא לא למות במשך שנה תמימה, מה עוד שכל יומולדת שחולף מרחיק מהרחם החם ומקרב לקבר הקר. אלא שתקווה גדולה אני תולה באותם מדענים יפנים שעמלים למצוא, למפות ולהכחיד את גן הזקנה (תקווה גדולה נוספת אני תולה במדענים יפנים אחרים, אלו החברים בצוות הפיתוח של בובת המין שמסוגלת להביע רגשות ולהשיב אהבה, שמחשבה טורדנית מפעפעת בי כבר איזו תקופה שאם לא יחדלו בנות ציון לכנות אותי ביישן וחסר ביטחון ושאר כינויים משמיצים, כפי שהורחב ברשימה הקודמת, חזקה עלי שאני נכנס בהקדם האפשרי לרשימת ההזמנה של אותה בובה - אבל זה כבר עניין לדיון נפרד). ועוד אני מוצא עידוד בנתון שקראתי פעם, שבכל עשור קופצת תוחלת החיים בשנתיים, ואם כיום הממוצע לגברים בישראל הוא 79 שנים, הרי שאם לא יפול עלי פסנתר ולא יטרוף אותי נמר, אזכה לגרד את התשעים גם בלי מדענים יפנים. מה אעשה בשנים האלה, זו כבר שאלה נפרדת. אם כך ואם אחרת, אני לא יכול להתעלם מהמאורע, ואלו מבין הקוראים שהבחינו בשמו של הבלוג עשויים לחשב ולמצוא שאני מתחיל להריח את השלושים מלמטה, עניין שלא משמח אותי כלל ועיקר, ובניגוד לאחייניותי הפצפוניות שכאשר שואלים אותן לגילן הן מעגלות אותו כלפי מעלה ונוקבות בגיל אליו יגיעו בעוד 7-8 חודשים, הרי שאני הקשיש, נאחז בגיל של השנה היוצאת ממש עד כניסת יום ההולדת. זאת ועוד, מבין שני התאריכים - העברי והלועזי, אני תמיד מציין (לא חוגג, חלילה) את התאריך המאוחר יותר, ואם הייתי בקיא קצת יותר בחודשי לוח השנה הפרסי, הסיני או הקלינגוני ודאי הייתי מכניס גם אותם לחישוב. השנה התאריך העברי מאחר את הלועזי, ולכן אני נדרש עכשיו לעניין. פעם הרגשתי מיוחג' קצת בגלל כל הקטע של להיוולד בליל הסדר, אבל זה עבר לי מזמן, אם ביום שאמור להיות הכי שמח בשנה אני אוכל עוגיות קוקוס, אז לא תודה. פסח הוא מהחגים המאוסים בלוח השנה, בגלל הנקיונות הכפייתים, המשפחתיות הדביקה, האין לחם. בתור מי שהמיר את תאוות הבשרים בתאוות בצקים, ומאז ומתמיד היה חסיד אדוק, ולעתים שוטה, של משפחת הדגנים, אין סיכוי קל שבקלים שאכרסם במשך שבוע רקיקים יבשים ומתפוררים, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו ספסרי האל לכלות את הלחמים הפיתות והבאגטים מהמדפים, ובעלי החומוסיות הערבים מצילנו מידם. שונרות, חוטרות וגזוזטרות, שיהיה חג חירות שמח לכולם.