הקיץ הגיע, ועמו כל כישופיו - החום, המדוזות, וההפגנות. בשבוע האחרון התרגשו עלינו מחאות שונות ומשונות, אחת היא זו של החרדים, העומדים בתוקף על זכותם הבסיסית שאינה ניתנת לערעור לתת לאחרים לשמור עליהם, תוך בזבוז שנות עלומיהם היפות, ולעתים סיכון חיים ממשי, בזמן שהם לומדים בישיבות. שמעתי ברדיו השבוע את אחד הסניגורים של מתנגדי הגיוס טוען כי לימוד התורה של החרדים מגן על עם ישראל לא פחות מהשירות בצה"ל, והצטערתי שוב על כך שאינם לומדים לימודי יסוד כגון מתמטיקה ואנגלית, שאז היו יכולים להבין את המהלך הסטטיסטי הפשוט הבא:
H0 - לימוד תורה מגן על עם ישראל מכל מיני מניאקים שרוצים להשמיד אותו
H1 - צבא חזק מגן על עם ישראל מכל מיני מניאקים שרוצים להשמיד אותו
אם H0 נכון קבל HO
אם H1 נכון דחה H0 וקבל H1
H0 ≠ 1939-1945
H1 = 1948-2012
מסקנה - דחה H0 וקבל H1
מילא, יש דברים נסתרים. לגבי המחאה השניה, 'החברתית' - בשנה שעברה כל העסק נשמע לי קצת מוזר, המון רעש וצלצולים וסיקור תקשורתי מכאן ועד גן הסוס, ובלי אמירה חדה וברורה על דרישות, צרכים, ומאיפה אמור להגיע התקציב כדי לממן הכול, רק חזרה כמעט אובססיבית על המנטרה 'צדק חברתי' בלי להבין ולהסביר להמונים איזה שינוי מיוחל צפון במילים היפות האלה. וגם עכשיו יש לי תחושה שמוחים רק כדי למחות ולעשות בלאגן, הפעם בתוספת קורטוב של אלימות אנרכיסטית, ואין שום תוכן ממשי. אז אני בז ובוחל מאוד מאוד במחאה הראשונה, ולא ממש מבין את השניה, אבל לעומתן אני רוצה להרחיב על מחאה שהיא אמיתית וחשובה ומוצדקת ונוגעת לרווחתם של עשרות אלפי אנשים - המחאה נגד המונופול של הרכבת הקלה בירושלים.
הסיפור הולך ככה - אחרי יותר מעשור בו מוררו חייהם של תושבי ירושלים ע"י העבודות להקמת הרכבת הקלה, ממוררים חייהם עכשיו בגלל הסדרי הנסיעה המשונים שכפו עליהם קברניטי משרד התחבורה והחברה שמפעילה את הרכבת - סיטי פס (הידועה גם כסיטי קנס). תנאי הזכיון של סיטי פס מחייבים בלעדיות של הרכבת במסלול הנסיעה, כך שאף אמצעי תחבורה ציבורית אחר לא יתחרה בה. במסגרת הרפורמה, בוטלו כמעט כל קוי האוטובוס שנוסעים בציר הרצל שבו נוסעת הרכבת, ותושבי השכונות המערביות - עין כרם, בי"ח הדסה עין כרם, קרית יובל, קרית מנחם, גבעת משואה, עיר גנים, חייבים מוכרחים וכפויים להחליף אוטובוס בהר הרצל ולהשתמש בעל כורחם ברכבת. מכיוון שחברת סיטי פס מתפקדת על תקן מונופול בתחבורה הציבורית במערב העיר, ובתוכנית הכללית, מה שקרוי 'פעימות' - בכל ירושלים, היא לא מחויבת להגיש שירות יעיל ואדיב לאזרח, והאין תחרות היא המקור לכל חולאי הרכבת - הקנסות העצומים, היחס המשפיל של הפקחים, האיחורים, התדירות הנמוכה, הצפיפות - הכול.
אבל לא אלמן ישראל, ישנו איש בירושלים ועידו נווה שמו, שעומד בראש קבוצת המחאה 'רכבתקלה' שמטרתה החזרת האוטובוסים שתביא לתחרות בין אגד וסיטי פס, תחרות שתמריץ את שתי החברות לתת שירות טוב יותר לאזרחים.
חברי הקבוצה עושים, לדעתי, עבודת קודש, ודורשים צדק חברתי אמיתי עבור עשרות אלפי ירושלמים, רבים מהם זקנים ושאר אוכלוסיות מוחלשות שרפורמת סיטי פס מאמללת את חייהם (רק לצורך הדגמה: מאן דהוא תושב קריית יובל, שלפני ביטול קווי האוטובוס נסע מביתו לעבודה/סידורים/עיסוקים אחרים ברחוב דוד המלך או במושבה הגרמנית באוטובוס אחד - קו 18, צריך היום לקחת אוטובוס, רכבת ועוד אוטובוס כדי להגיע לאותו מקום). חוץ מהפעילות הוירטואלית הם מפגינים נגד ראש העיר, כדי שבין גזירת סרט לריצת מרתון יפעל למען תושבי עירו באמצעות ביטול המונופול (או הקרטל, כלומר שני גורמים מסחריים הפועלים במשותף כדי למנוע תחרות, במקרה הנדון סיטי פס ואגד) ולהחזרת האוטובוסים.
אני מצרף קישור לקבוצת הפייסבוק ולאתר המחאה, שם הדברים מוצגים בצורה מפורטת וברורה יותר מהסקירה הקצרה שלי. לא הרבה אנשים נכנסים לכאן, אבל מי שנכנס וקורא ויכול להפיץ את המידע על המחאה - תבוא עליו הברכה. מדובר במאבק ראוי וצודק מאין כמותו נגד עוול שזועק לשמיים, זה צדק חברתי.
http://www.facebook.com/#!/groups/181540331959706/
http://www.rakevet.org/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
