למה צריך בלוג?
כאילו, תכלס- לאיזו מטרה?
מה אתה, מדינה, שאתה צריך שההיסטוריה שלך תרשם באיזשהו פרוטוקול, לשם לימוד דורות העתיד, או התנין יודע לאיזו מטרה בכלל?
או
שמה, אתה חושב שהמסך הלבן-אפור הזה הוא פסיכולוג אולד-פשן כזה שיושב
בכורסא ואומר: "tell me aboot yor relashinship wiz yor mutter?" ונראה לך
שדרך כתיבת תכנים מעמיקים כמו "היום היה יום קקי, אף אחד לא מבין אותי!"
אתה עושה לעצמך איזו מן פסיכואנליזה?
או שמה, אתה חושב
שאתה סלבריטי ומעניין למישהו את התחת? אנשים אוהבים ריאלטי אז הם בוודאי
ירצו לקרוא כמה קלוריות אכלתי היום ומאיזה שיעור הברזתי ובאיזה דייט נכשלתי
פעם נוספת ואילו מחלות נפש המצאתי לעצמי?
ולמה אני כותבת
בלוג? כדי לשמור רקורד למען התיחסות עתידית שלי לעצמי?- not likely אם
החלטתי לזרוק לפח את כל היומנים שפעם ניהלתי ושנגררו אחריי עד היום.
אז
לשם פסיכואנליזה? גם לא סביר, היות ולשם שינוי, כרגע אני שפויה, ואני כבר
לא צריכה טיפול, יש לי תרופה חדשה. תרופה בלונדינית מהממת שמעוררת בי
אנרגיות בלתי נלאות וגורמת לי להבין שכל החיים שלי עד לנקודה הזו היו שטות
וכל מאמץ שיושקע מעתה בהכרח יוביל לתוצאה.
ואולי זה סתם
כדי למרוח לאנשים בפנים את כמה שטוב לי עכשיו? אבל גם זה לא סביר כי פאקינג
לא אכפת לי כרגע מאם אנשים סביבי מודעים לזה שטוב לי או לא או לקיום שלי
בכלל, כי כל כך טוב לי שפשוט לא אכפת.
ואולי זה כדי
להשכיל את הדורות הצעירים? נאאאאא.. ואולי לשכנע את עצמי שכך אני לא מאבדת
את יכולות הכתיבה המדהימות שלי? פחחחחח... ואולי... אה, פאק איט...
ואתם, אנשים יקרים, לשם מה אתם מנהלים בלוג?
ואל תגידי לי "פריקקההההההה", באמא שלכם.
*
אני נשמעת אולי עצבנית, מדוכאת או מתוסכלת, אבל כל זה נאמר ברוח קלילה,
ובכלל, אני בפאקינג אופוריה, ובכלל לא נמאס לי להגיד "פאקינג" על כל דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
