השנה הקודמת הייתה שנת ה"ללא ציפיות" ולצערי זהו הדבר היחיד שמעניק לה את התואר "אחת השנים הטובות בחיים שלי". כולי תקווה שבעוד עשר שנים השנה הזו תפלט מהיכל התהילה של השנים הכי טובות בחיים שלי. מפני שאני נוהגת להיות האנשים שמתבוננים קדימה ומשתדלים להתעלם מכל פריט הנושא את הכותרת "עבר", אסכם את השנה החולפת בכמה אסוציאציות שעולות במוחי ואז אפלוט אותה ממנו כלא הייתה.

טכ"ם, אוניברסיטה, י', 15, חמש בגרויות ראשונות, תעודה טובה עד כדי בחילה (אלוהים, אפילו ההורים שלי אמרו שאני צריכה להרגיע קצת), עבודה ראשונה (החודשיים שבהחלט זוכים למקום מכובד בהיכל התהילה שלי, ודווקא במקרה זה אני לא ממהרת להעיף אותם משם), שנה לבלוג, שנה בלי אהבה, החברות הכי טובות שיכלתי לבקש, לראשונה מחנכת שלא שונאת אותי, תחילת י"א, כיתה חדשה, ההופעה של עידן רייכל (הייתי עושה את זה עוד 1,000 פעם).

השנה הזאת תהיה גם היא שנה חסרת ציפיות. וזאת מפני שכשלא מצפים אז לא מתאכזבים. השנה אני אחרוש יותר משנה שעברה עבור ציונים נמוכים יותר מבבשנה שעברה. השנה לא אתן לאף אחד לנשוף על מגדלי הקלפים שלי. השנה לא אבקש להתפתח או להשתפר או להעשיר את עצמי ביכולות ומיומנויות שלא זכיתי להן בעבר וזאת כי אני לא צריכה כלום. השנה אבקש להשאר במקום. השנה אבקש שקט, הרבה הרבה שקט. השנה אמשיך בתהליך הדחקה של כל סוג של רגש שמתגלה בלב שלי (מבחינה מדעית עליי לומר "במוח שלי") ואמשיך בניסיונתי חסרי התכלית לדבר ולצעוק פחות, לנסות לדרוש פחות תשומת לב ולא להגיד לעולם מה אני חושבת על עצמי או מה אני חושבת בכלל, אלא אם כן מבקשים את דעתי. השנה אקח פחות ללב, ואשתדל לטעות פחות, כי מי שלא עושה- לא טועה. השנה אהיה אני, אבל אני קצת בוגרת יותר.

אני מאחלת לכל מי שאיי פעם ביקר בבלוג שלי, שימשיכו לקרות לכם הרבה דברים טובים בכל יום, שתהיה לכם שנה שמחה מאוד ומאושרת עד כמה שניתן. תגשימו את המשאלות שלכם ואת המטרות שלהם ולעולם על תוותרו לעצמכם. אתם יותר טובים ממה שנראה לכם.