הרבה זמן לא יצא לי לכתוב פוסט באמצע שבוע אז אני שמחה שקיבלתי את ההזדמנות. בתקופה הקרובה לא יהיו הרבה מבחנים כי מתחילה תקופת בגרויות החורף, מה שמזכיר לי שאני צריכה לברר האם יוצאת מיקודית לבגרות חורף בלשון (כולם צוחקים עליי שאני ניגשת ואני צריכה להתנצל בפני כולם ולהגיד שגם ככה לא ממש צריך ללמוד).
- אתמול עשיתי את הניסוי בפיזיקה על חוק סנל עם הילד הכי חכם בגלקסיה בערך שהוא אחד הידידים שלי ופשוט סיימנו אותו תוך שניות והגרפים שלנו היו מדוייקים, אחד ב-99.97% והשני ב-99.95% והמורה נתן לנו לצאת 10 דקות לפני הזמן.
- המחנכת אמרה שהמורה למחשבים בדק את המבחנים החדשים אבל שזה העלה לכל הילדים את הציון חוד מלשניים שקיבלו ציון טוב במבחן הקודם, אז הלכתי לברר שזה לא הוריד לי, וזה לא הוריד לי.
- אכלתי טופי ואני אוהבת טופי. יופי טופי!
- קיבלנו את המבחן באנגלית שמחולק לארבעה ציונים למרות שזה טיפשי אז קיבלתי 88,85,92 ו-98.
- בלשון קיבלתי 96 ואני חושבת שכתבתי את זה. אבל היום המורה חילקה את הבחנים ואמרה ש"הכמעט יחידה שיודעת את החומר היא הגברת מור", וש-"אני במקום כל אלה שקיבלו נכשל הייתי לוקחת את הבוחן שלה ומצלמת משני הצדדים כי נכון שגם לה יש טעויות אבל עדיין היא יודעת את החומר".
- אתמול לימדתי שני ילדים מהכיתה לאזרחות ותוך כדי שדיברנו הם אמרו שאני ממש נחמדה. למה לאנשים יש דעות שונות כל כך?!
- הלך לי טוב במבחן באזרחות.
אוקיי.
אני כבר יומיים בקושי אוכלת ומאבדת ריכוז כל עשר דקות וכל החיים שלי מלווים בכאב מעצבן בבטן שמרגיש כאילו נפער שם חור ויש לי סחרחורות מבוקר ועד ערב. אני שונאת את התחושה הזאת כי היא כל כך לא הוגנת.
הרי כבר דיסקסנו, אני וכל הישויות שבראש שלי, שאין לי שום סיכוי להשיג את מה שאני רוצה ושאין צורך לעשות מזה ביג דיל ואז אני יושבת וכותבת כאן על התסמונות הפיזיות של הבעיות-הככל-הנראה-פסיכולוגיות-שלי.
אני מתחרפנת כי קיוויתי שאני כבר לא אכתוב פה יותר על כך שהחיים שלי חסרי תוכן ומלאים בשורות על גבי שורות של ניתוחי משפטים או חקירת פונקציות שורש או f= am
ואני מוצאת את עצמי שונאת אותי שוב.
זה לא נורא בסך הכול.
כי אומרים שזה הקטע של גיל ההתבגרות. שאתה שונא את עצמך ואתה שונא את כל העולם ולכן אני לא כועסת עליי או על הסביבה או משהו.
אני רק רציתי, אבל לא מקבלים מה שרוצים תמיד. ולא הייתי מוכנה לוותר על מאה במתמטיקה בשביל אהבה. אני חננה מדי.
