אנחנו חיים בעולם מלא רגשות, הכל מואר יותר לנו אך בו זמנית חשוך יותר. אנחנו רואים הכל אך לא רואים כלום. החיים שלנו עוסקים בלהדלי'ק את האורות שבסביבתנו. אנחנו מאמינים שיום יבוא, כאשר נצא לעולם הגדול ו"האמיתי" הכל יסתדר.

אתם חושבים שאתם מכירים את הסיפור שלי ויכול להיות שכן, נער רגיל שעובר הרבה שינויים, אבל תבינו,  אנחנו חיים בעולם חטטני, עולם שרק מת להציץ לשכינו בחלונות. וזה למה אתם תמשיכו לקרוא אותי. לחלקכם אני אחדש דברים בעוד שאחרים יגידו שהם למדו את זה כבר ממזמן. כל אחד מאיתנו הוא אדם שונה. זווית שונה לסיפור ההתבגרות. אך הסיפור שלנו בעל אלמנטים דומים. ככל הנראה המבוגרים שיקראו כאן יגידו כי אני מדבר שטויות אך זה פשוט מאוד בגלל שהם כבר ממזמן לא נמצאים בסערת הרגשות שלנו. הם כבר לא חלק מהעולם שלנו. הם אלו שיצאו לעולם האמיתי. האם הכל פרח להם בעולם האמיתי? אני מניח שלא כמו שחשבנו שיקרא לנו.

אני רוצה שתבינו דבר אחד. הבלוג הזה לא נועד בשבילכם. כמובן שאני אהנה מכמות תגובות גדולה והרבה תשומת לב וכמובן שאני כותב פה גם בשביל התגובות. אני אהיה צבוע אם אני אגיד שלא. אך אני כותב כאן בעיקר מהדברים הבאים. אני פורק כאן. אני יוצר כאן. אני מתעד כאן. ואני מקבל עזרה מכם לפעמים בנושאים מסוימים. הכתיבה פה נותנת לי לחשוב על דברים אחרת. להסתכל על המצב שלי מהצד. אז מה אתם אומרים שנתחיל?

מה אתם אומרים, האם יש משהו משותף לכל הסיפורים שלנו בתור בני נוער, האם יכול להיות שכולנו חווים פחות או יותר אותו הדבר? 

נער מתבגר