ככל שעובר זמן, ככל שאני עושה יותר דברים, אני מבינה אך ורק דבר אחד ויחיד - אין על מי לסמוך, אין עם מי לדבר, אף אחד לא מבין או רוצה להבין! כולם מסתכלים כולם על עצמם.
דוגמא - נגיד אנ מדברת עם חברה על משהו שמציק לי או קרה לי ובאצמע השיחה היא כאילו מעבירה את זה לעצמה ואומרת את המשפט המעצבן הזה "כן גם אני......" ואז מתחילה לספר על עצמה, כאילו מה ניראה לה שעכשיו אני יגיד "וואי איזה מגניב בדיוק כמוני" וירגע.. לא! זה לא ככה! כי החוויות שלי שונות משלך וכו' וכו'..... :\
סתומים אנשים באמא שלי!!!
ועכשיו לכותרת של הפוסט! אין עוד אחד מלבדו, זה חבר שלי!! האהבה שלי, כל כך כיף לי איתו ומוגן לי איתו ואני מבינה אותו והוא מבין אותי ושתיינו יש את אותן מטרות בחיים.. =] איזה כיף זה.. אני כל כך אוהבת אותווו!!!!! את החתיך הזה
זהו, כל המ שמציק לי בחיים כל מה שאני עוברת אני אומרת רק לו.. תאמינו לי לא צריך יותר.. כל השאר, כל מה שמסביב, חברים חברות, הכל הולך בסוף..
קודם, לפני שהייתי עם חבר שלי, הייתי אבודה.. לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי וגם אם ידעתי, אז לא ידעתי איך ליישם את זה, הראש שלי תמיד היה ברעש ובלאגן ורק חיפשתי מישהו כמוהו שיאהב אותי ככה כמו שאני וירצה את אותם דברים כמוני ויהיה לו את אותו סגנון חיים, למרות כל זה שאנחנו דומים בהמון דברים (אפילו גילינו שכמעט כל החיים היינו אחד ליד השני ולא ידענו על זה), למרות כל הקטע שאנחנו דומים אנחנו גם כל כךך שונים.. מעולמות שונים, שתי עולמות שהתחברו ביחד לעולם אחד גדול ויפה ועם ראש מדינה טוב יותר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nattimaggot