זאב בודד

אתה עדין לא מאמין שאתה בהופעה שלהם, אתה רטוב מזיעה, גשם לא מפסיק לרדת, השילוב של שניהם נותן נחמה קטנה לצד העובדה שאתה עומד דחוס ולחוץ עם עוד 100000 גרמנים שצועקים "linkin park!! linnkin park!!!" הרי זה למה הם יצאו מהאוהלים בבוקר, ההופעה המרכזית של היום. 

ומה אתה עשית? קמת חצי שעה לפני, הבחורה מ"GOSIP" העירה אותך עם קאבר מזעזע ל"smells like teen spirit"  חוצפנית מי את חושבת שאת?

יצאת מהאוהל באותם בגדים שהלכת לישון איתם כי ככה זה, ישן באותם בגדים שאתה רוקד בהם כמה שעות אחרי. הרגליים שורפות, כאילו מישהו מחזיק בראנר מתחת לכפות רגליים שלך, מזכירות לך שזה היום האחרון. שלוש הופעות אחרונות, "LINKIN PARK" "marilyn manson" והם.

יאללה בכל הכוח, 4000 איש כבר נמצאים בחלק המרכזי בקדימה של הבמה, ואתה הולך לעשות משהו שאי אפשר לעשות, אתה הולך בחצי שעה להגיע לשורה הראשונה, אנשים עומדים יום שלם בשביל להיות בשורה הראשונה כדי לראות את ההופעה המרכזית של אותו יום, אתה לא יכול לעמוד 10 שעות על הרגליים ועוד אחרי שלושה ימים של טירוף. אתה מתחיל ללכת, עובר טבעת אבטחה ראשונה, מגיע לשנייה, יש שם תור ענק, דחוס וצפוף, חיוך של בדיחה שחורה עולה אבל אין לך למי לספר, כי הגרמנים לא מבינים בדיחות שחורות, אתה נזכר בגרמני ההוא ביום הראשון שישב איתנו לשתות בירה וסיפרנו לו בדיחה שחורה, איך הוא התחיל לבכות, ריחמתי עליו. אתה עובר את טבעת האבטחה השנייה ועכשיו החלק הקשה הגיע, לעבור 3000 איש כדי להגיע לשורה הראשונה, אתה מסתכל לשמיים, עננים מתקרבים, אתה מסתכל על האדמה, פלסטיק מכסה אותה יותר קל לנקות אותו אחרי זה, אתה מסתכל סביב, אתה רואה את הבונקרים ואת השער הראשי הגדול, פה זה קרה. אתה יהודי ישראלי עומד על רחבת המצעדים של היטלר, באותו מקום שהחליטו שצריך להשמיד אותנו, באותו מקום שהכל נגמר, הדגל באיזור האוהלים של הישראלים עדיין עומד, ביום הראשון הרמנו אותו, במתחם של 4000 אוהלים שצמודים לבמה המרכזית תקוע דגל גרמניה, בוואריה, פולין, אוסטריה ודגל ישראל, בלילה הראשון היה גשם עצבני לא יכלת לישון, היית עסוק בלהחזיק את האוהל שלא יעוף, בבוקר יצאת ממנו אחרי שהגשם הפסיק וראית שהדגל האוסטרי, הגרמני, הבווארי והפולני נפלו, ודגל ישראל עומד כאילו לא קרה כלום, צביטה בלב, הרגשה של ניצחון. ימותו הקנאים.

אתה מתחיל לפלס את הדרך שלך בין האנשים להגיע לשורה הראשונה, גרמנים צועקים לך קללות בגרמנית על זה שנדחפת, אתה מסתובב ועושה להם פרצוף עצבני, הם נרגעים, גרמנים הם עם פחדן. אתה מוצא כמה חבר'ה ישראלים נשאר איתם, שורה רביעית זה גם טוב, הלהקה עולה על הבמה, אין להם כוח להיות שם, אי אפשר להאשים אותם 100000 גרמנים צועקים שהם רוצים את ה"לינקין פארק" והדפוקה מ"גוסיפ" עשתה לפני חצי שעה קאבר מזעזע לשיר שלהם, חוצפנית אין לה בושה, גם שיר של נירוונה וגם שיר שלהם, מי היא בכלל, יודעת מה זה גראנג'? 

הסולן פותח בניגון עדין שעובר לקצב מסחרר אתה באופוריה, לצידך 4 ישראלים שלא יודעים את נפשם כי הם יודעים את גודל הדבר, איחוד של אחת להקות החשובות של שנות ה90 מול העיניים שלהם, ומצד השני גבר בן 30+ שיודע מה טוב ועוד גבר בן 50+ שבא לראות משהו שהוא לא ראה כבר 20 שנה.

ואז הסולן מחליף גיטרה והוא מתחיל עם האקורדים הכי כואבים שידעת בשנים האחרונות, השיר שלך, אתה צועק לשמיים את השיר, אתה מזיע ויורד גשם ולמרות זאת הרגשת את הדימעה שירדה מהעיניים והתגלשה על הלחי, מזכירה לך את כל החרא שעברת בשנים האחרונות, מוכיחה לך שאתה פה בהופעה שלהם, זה לא חלום. ההופעה נגמרת 5 ישראלים מסתכלים אחד על השני לא יודעים את נפשם, מתחבקים חלקנו מזילים דמעה, היינו בהופעה של SOUNDGARDEN 

תודה לכריס קורנל, לסאונד-גארדן על השיר הזה