העמק הגדול

האמת שיש לי הרבה דברים לכתוב עליהם, אז צפו להרבה עידכונים, מי שלא יהיה פה, אבל כרגע רגש מנצח היגיון.

אז רבתי איתה על נושא כלשהו. אני ארחיב יותר כשאכתוב על הנושא הזה. הייתי אמורה לדבר על תופעה מסוימת עם גורם אחראי, שוב, ארחיב בפוסט אחר, וכשהבנתי שכבר מטפלים בבעיה ולא יקשיבו לי העדפתי לא לדבר עם אותו גורם.

כשקיסקי שמעה את זה היא התעצבנה ואמרה שאני פשוט לא רוצה לעמוד על דעתי וסירבה להבין את הצד שלי ופשוט אמרה שאני מאכזבת אותה ושאם אני לא מוכנה לדבר על העניין המסכן הזה אז אני לא אעמוד על שום דבר שחשוב לי, כולל עליה.

זה עיצבן אותי, ויותר מזה זה דיכא אותי. למדתי בחיי שלפעמים כדאי שלא לומר את דעתך. אני חושבת שחופש הדיבור מוערך יתר על המידה בימים אלו. מצחיק לכתוב על זה בבלוג, אבל זה קצת שונה. כשאתה מדבר עם אדם, שאתה יודע שלא משנה כמה תתעקש על דעתך הוא לא יקשיב לך ורק תיגררו לריב- לדעתי כדאי פשוט לשתוק. מה זה משנה אם הוא יידע איך אתה חושב? זה לא יזיז לו. ונגיד בנושא הספציפי הזה- אם אני יודעת שיש דרך טיפול כלשהי, ושאין לי מה להוסיף לעניין או לפחות מספיק כוח בשביל לעזור, למה שאדבר? מה זה יעזור לי אם הם ידעו מה אני חושבת?

אבל בכללי כן, אני אדם ששונא את עצמו ולא חושב שמישהו ירצה להקשיב לו, אז הריב הזה פשוט גרם לי להרגיש נורא. 

אני אסביר משהו על עצמי- יש לי הרבה בעיות עם עצמי, ואני לא יודעת איך להתמודד איתן, אז אני פשוט שמה אותן בצד ושולפת אותן רק בפגישות עם הפסיכולוגית. כתוצאה מכך לפעמים לדבר על בעיה אחת-ישר מדכא אותי כי אני לא יודעת איך להתמודד איתה, ולרוב גם גורר איתו את שאר הבעיות ואז אני נעשית עצובה נורא.

קיסקי דואגת לי, ולכן היא מדברת איתי הרבה על דברים כאלה, אבל היא לא מבינה למה מכל דבר קטן אני מתמוטטת. היא גוערת בי על זה.

זה לא שאני יכולה לשנות משהו! היא חושבת שאני לא הייתי רוצה להיות חזקה תמיד ולא לתת לשום דבר לגעת בי ולהביא אותי למצב הזה?? שלא הייתי רוצה לרחם על עצמי?? אני לא יכולה לשנות את זה כרגע. אין מה לעשות. לגעור בי על כך זה לא מה שישנה את המצב!!

בכללי, היא צריכה ללמוד לפעמים לוותר על דעה. לקבל לא. להתעקש איתי על זה שאני צריכה כדורים פסיכיאטרים, שאף אחד אחר מסביבי לא יסכים איתה על זה ולכן היא מאד לא אמינה אבל בכל זאת להמשיך עם ההתעקשות זה מעצבן ולא בסדר! להתעקש על שיחה עם ההורים כשאני ממש לא רוצה לעשות את זה ולא חושבת שזו הבעיה שאני צריכה לטפל בה כרגע אבל היא ממשיכה להתעקש זה לא בסדר! פשוט מרגיז!

היא גם הגיע למסקנה שהיא צריכה להתרחק ממני בשבילי, כי היא מעציבה אותי. הייתי צריכה להתחנן שלא, ורציתי להסביר לה שאני הכי נפגעת מאנשים שהכי קרובים אליי כי דעתם הכי משנה וכי הם באמת יודעים מי אני אבל לא נראה לי שהיא הבינה. כך או כך היא מכריחה אותי ללכת לפסיכולוגית שלה לפגישה זוגית. אתם מבינים? שתי נערות בנות 20 שיוצאות כמעט 7 חודשים הולכות לייעוץ זוגי! נראה דיי טיפשי לא?..

בכל מקרה, אני מרוגזת ומאוכזבת, אבל הספקתי להתקרר קצת. לכתוב גם עזר לי. עוד שנייה הולכת לבולדר (שזה קירות טיפוס נמוכים, שאתה מטפס עליהם בלי אבטחה ויש מיזרונים עבים כדי לבלום נפילות וזה כיף אדיר!!) מה שתמיד עוזר לי להירגע, אז אני אהיה בסדר.

כמו שאמרתי בהתחלה, יש לי עוד הרבה דברים לכתוב עליהם, אז אני מקווה שיהיו בקרוב הרבה פוסטים, גם ריגשיים וגם שיכליים, אפשר לומר.