אתמול , זאת הייתה הפעם האחרונה שליוויתי את סבתא לאנשהו .
בכמה שנים האחרונות היא הייתה במצב סיעודי , וכל פעם שהייתי באה לבקר אותם הייתי עוזרת לה לקום ומלווה אותה לחדר או לסלון .
ואתמול ? , אתמול ליוויתי אותה בפעם האחרונה, לקבורה ...
אנחנו משפחה גדולה , אנחנו 26 נכדים ו18 נינים ...
ובנוסף לחברים ומכרים והכל , היו אתמול בהלוויה בסביבות המאה איש..
שהיינו ברחבה של הבית כנסת , החברת קדישא הוציאו אותה על אלונקה , הם כיסו אותה בבד לבן ומעליו בד שחור , וכל כך התרגזתי שהבד השחור לא כיסה את הכפות רגליים שלה , כל כך רציתי פשוט לרוץ ולכסות אותה בפעם האחרונה , כמו שהייתי מכסה אותה שהיא הייתה נרדמת במיטה או בכורסה בסלון , אבל הפעם לא יכולתי ... הפעם כבר לא קר לה .
משם המשכנו לבית קברות, אימא הייתה עם החברים שלה מהעבודה , ואני הייתי עם אורי והשתדלתי להישען עליו וכמה שפחות להתמוטט בבכי . הוא הידיד הכי טוב שלי , אני לא מכירה עוד אף אחד בעולם שהיה מוכן להיות שם ככה בשבילי כמו שהוא היה .
ועמדנו קרוב , אני ואימא והאחיות שלה ואפילו סבא בא על הכיסא גלגלים שלו .
ואיך שרצו להכניס את סבתא לבור הזה , הסתובבתי ופשוט התחלתי לבכות כמו משוגעת , זאת סבתא שלי ! מה היא עושה שם ?! היא רק יושנת ! שמישהו יעיר אותה מהר ! לפני שישאירו אותה שם לתמיד !! ואימא ואורי חיבקו אותי , ואימא אמרה משהו שלא עודד אותי כמו שהוא העציב אותי .
היא אמרה שבזמן האחרון , סבתא הייתה כל כך מדוכאת , היא תמיד הרגישה שהיא בודדה ושאין לה אף אחד , והינה , עכשיו באו לכבד אותה מאה אנשים , והיא לא לבד וכולם אוהבים אותה , אבל היא לא פה כדי לראות את זה ! היא לא יודעת את זה ! היא לא רואה אותי בוכה בהיסטריה ..
ואחרי ההלוויה היינו כל המשפחה בבית של דודה שלי , כי ידענו שהבית של סבא וסבתא קטן מידי בשביל כל האנשים .
וכולם , פשוט כולם באו אלי ואמרו לי שאיך שהם שמעו על סבתא , הם ישר חשבו עלי , כי אני הכי קרובה אל סבא וסבתא ..
ועם כל העצב הזה , כמובן שהחיים ממשיכים והלחץ ממשיך , אז היום הייתי צריכה לאסוף את עצמי וללכת לבגרות באנגלית , היא הייתה יחסית בסדר וממש ניסיתי להתרכז , ועכשיו אני הולכת לבגרות השניה ..
אז בהצלחה לי ...
וסבתא ? אני אוהבת אותך , המון המון המון !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Heart