היום בצהריים הסתיימה השבעה על סבתא ,בבית של דודה שלי .
אבל זה רק בגלל היהדות המזדיינת הזאת ! כי רוב המשפחה של אימא שלי דתיים אז הם לא יושבים שבעה בחג .
אז כאילו מבחינתם זהו , ניגמרה תקופת האבל ..
אז זהו שלא !
אותי לא מעניינת הדת היהודית , אני רחוקה ממנה שנות אור !
אז אני לאט לאט מנסה לחזור למציאות , עשיתי אתמול שתי בגרויות , ואני היום ניסיתי ללמוד למתכונת בספרות.
ואז ב7 התקשרה אליי חברה ושאלה אם אני רוצה לצאת איתה ועם עוד כמה אנשים ובהתחלה חשבתי שזה אולי לטובה .
אז התקלחתי והתארגנתי והתלבשתי והתאפרתי ובפנים אני מרגישה צביטה בלב ..
לפני שניה התמוטטתי בבכי על סבתא ועכשיו אני מנסה לשחק אותה כאילו לא קרה כלום ?! לא ! אני לא מסוגלת!
אז התקשרתי חצי בהיסוס חצי בביטחון , ורציתי לשאול איפה הם כי כבר עבר שעה מאז שהם אמרו שיוצאים ,
ואז ענתה החברה השניה ושאלתי אותה היא התחילה לצעוק עלי ואני פשוט התמלאתי גועל !
ושתקתי ואמרתי לה טוב בי וניתקתי . אחרי זה פשוט הורדתי את השמלה הקצרה והעקבים שלבשתי .
ודיברתי עם אימא קצת באסמסים , שיתפתי אותה בהתלבטות שלי ,
והיא אמרה שהצביטה שיש לי בלב זה לא סתם , ושכנראה אני עדיין לא מוכנה , ושהמצפון שלי רוצה לכבד את סבתא .
אז הסכמתי איתה , כן לפעמים יש לה יציאות חכמות ,
אז שלחתי לחברה הראשונה , שאני לא באה , ושאני עדיין לא מוכנה לצאת ולשחק אותה כאילו החיים יפים ושלא כואב לי עדיין .
והיא ענתה לי כמו ילדה מפגרת בת 17 - ״נו מהההה ?!!?! , את מכניסה את עצמך בכוח לדיכאון ! את לפני זה רצית מה יש לך ?! נו היא צעקה עלייך בצחוק ״!!
בצחוק ? מכניסה לדיכאון ? כאילו שאין לי סיבה !!!
זה שעברו שלושה ימים לא אומר שאני לא כואבת .
זאת סבתא שלי ...
ואני לא מצפה מילדה מפגרת בת 17 להבין את זה ..
תמיד אמרתי שאני רגישה , שאני בוגרת , ממש ראש של בת 30 בגוף של בת 18 .
ועכשיו ? כל מה שאני רוצה זה להתקשר לטלפון של סבא וסבתא ושסבתא תענה לי ושוב הכל יחזור להיות כמו שהיה .
ושאני לא יבכה ושאני יוכל לחבק אותה שוב , רק עוד חיבוק אחד , רק עוד נשיקה אחת ,
רק עוד פעם אחת להגיד לה :
״how are you grandma ? I love you very much"
ולשמוע אותה עונה :
״I love you more then anything in the world, your my baby's baby"
אני יעשה הכל !! רק שכל זה יחזור ....