 כינוי:
אולי, לולה בת: 26
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הוסף מסר | 4/2013
אנחנו דור מזויין
אף פעם לא אהבתי את יום השואה ..
אין לי קשר לזה, אישית. זאת אומרת סבא שלי הספיק לברוח יחד עם המשפחה שלו לפני שהתחילה המלחמה וסבתא שלי נולדה בארץ, רק הדודים שלה שנשארו בפולין נפטרו אבל היא לא הכירה אותם.
אין לי סיפור אישי, משהו שאני יכולה להתחבר אליו.
אבא של סבא שלי היה בצבא נגד הגרמנים אבל סבא שלי לא מדבר עליו.
מהצד של אמא זה התימנים, שסיפור העלייה שלהם קשה, לא שלהם, של ההורים שלהם.
גם הם נולדו בארץ.. יש לי סבים וסבתות בני 60 +, בכלל לא נושקים ל-70.
אז השואה הייתה בשבילי משהו שהיה, וזיכרונות, שגם ככה לא שלי. (וטוב שכך).
וכל יום שואה הייתי מתה שזה יגמר כבר. היום הזה כזה מזעזע.
תמיד היינו מקליטים כמה סרטים טובים ועושים מרתון שלהם כל יום השואה ויום הזיכרון.
וביסודי היינו קטנים, אף אחד לא היה אומר את דעתו כי היינו תמימים.
עשינו מה שאמרו לנו לעשות, מה מותר ומה אסור, זה הכל הם.
אמרנו מה שהכתיבו לנו להגיד, גם בטקסים וגם ביום יום.
חשבנו שהדעה שלנו היא הדעה שהמורה שטפה לנו אותה במוח.
לא היה לנו חשיבה עצמית, לא עשינו מה שרצינו, לא אמרנו מה שבאמת רצינו להגיד.
ואם אמרנו לא היה מי שמקשיב.
אבל עכשיו שאתה בחטיבה, עוד מעט בתיכון,
אתה שומע אמירות, קורא סטטוסים, רואה התנהגות של אנשים.
הדור שלנו מכה ניצולי שואה, בסדר, זאת לא פעם ראשונה וזה גם לא תלוי בי.
אנחנו מזניחים ניצולי שואה, בשביל זה הם מתלוננים, לא שעם זה עושים משהו.
זה דברים שאני לא יכולה לעשות איתם משהו
אבל שאני רואה סטטוסי מבישים של חברים לשכבה, שמקללים וצוחקים על כל העיניין הזה
שאני שומעת את הילדים אומרים שלא אכפת להם
שחברים שלא מבריזים כי אין להם כוח לשעתיים טקס..
כאילו פאק, אם אני יכולה, גם אתם.
ואולי אין לכם קשר משפחתי, אבל לפחות תכבדו את מי שיש לו.
ותאמינו לי שאם תקשיבו באמת למילים שנאמרות בטקסים, גם אתם תבכו, כמו רובנו.
(אז נכון אני בוכה מהמילים של השירים אבל שששש.. אני עדיין בוכה)
אנחנו דור מזויין,
אנחנו דור מזניח.
עוד מעט לא יהיה לנו מה לזכור,
כבר כמעט ואין ניצולים
ואין מי שיספר את הסיפור שלהם.
עוד מעט כבר לא יהיה ''לזכור ולא לשכוח'',
כי אנחנו בטוח לא נשכח
אבל גם לא נזכור..
ונכון שכל שנה זה חופר,
וכל שנה מכתיבים לכם את אותו פאקינג חומר,
גם לי נמאס לפעמים.
אבל ככול שאתה גדל אתה מבין כמה זה חשוב,
אתה נחשף ליותר חומר,
אתה מתכונן נפשית לשנה הבאה.
אתה מרצה לכיתות קטנות על מה שקרה,
אתה מקשיב לסיפור של ניצול שואה, גם אם הוא כבר לא בחיים.
יום השואה זה יום חשוב !
בדיוק כמו יום הזיכרון לחללי צה''ל.
וגם אם אין לי סיפור אישי,
וגם אם אני שונאת את היום הזה,
אני עדיין אכבד, אשמע ואדאג להעביר את זה הלאה.
ואם אני הגעתי למסקנה הזאת, אני מקווה שגם שאר הדור שלנו יצליח להבין את זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
