היום היה התאריך הפקטיבי שהצבא נתן לי,
וכשכולם קיבלו תאריך חדש, שלי לא השתנה.

בסוף אני מתגייסת בכלל בנובמבר, אחרי שקיבלתי תפקיד ושיניתי אותו ואת התאריך שניתן לי.

אבל ה-חברה שלי נכנסה היום לשנת שירות, ואתמול שתינו היינו ביחד בהופעה של גאנז (שמי שלא הלך פספס), ובדרך חזרה היא שאלה אותי אם הייתי מוכנה להתגייס עכשיו. אמרתי לה שתכלס כן, זה לא ביג דיל בשבילי, בסך כל רציתי תאריך מאוחר כדי להספיק לטוס לחו''ל, אבל ידעתי שאני אומרת את זה רק כי היא היתה בלחץ מלעזוב את הבית, ולא רציתי להלחיץ אותה יותר.

תכלס, אין לי מושג. אם הייתי יכולה הייתי נשארת בבית לנצח, עם המחשב, בלי לעזוב את המיטה.

נראה לי יותר מידי אחריות להיות בצבא. לא רוצה עוד אנשים שיגידו לי מה לעשות, לא רוצה שנתיים ללא משמעות, לא רוצה שנתיים שיקבעו לי מי אני ואיפה אני יכולה ולא יכולה להיות. הייתי בכיף מחליפה את השנתיים האלו בחיפוש עצמי בחו''ל או באוניברסיטה.

אני מפחדת יותר מכל דבר אחר, אבל מצד שני אדישה למצב, כי גם זה יעבור, ולא נורא אם אני לא אהנה, כולה שנתיים.