האחד גר ב-X

האחרים גרים ב-Y, שזה דרומית ל-X.

האחד גדל ב-Y אך החליט לעזוב את הבית.

האחד מרגיש פראייר, מרגיש שהאחרים מותחים את קו חברות האמת ביניהם עד לקצה.

בעבר, היו יוצאים 50% מהפעמים לאיזור Y ו-50% מהפעמים לאיזור X.

כיום, יוצאים 99% מהפעמים לאיזור Y.

אם בעבר היו מתחלקים ברכבים בצורה שווה, כיום רק האחד מביא רכב.

כשיוצאים לאיזור Y, האחד מסכים שהוא זה שצריך להוציא רכב ואוסף את החבר'ה (גם אם זה סיבוב).

כשיוצאים ל-X - האחד גם מוציא רכב. כי אף אחד לא רוצה לעשות סיבוב בשבילו.

יום שישי - נפגשו ב-Y

יום שבת - נפגשו ב-Y

יום ראשון - נפגשו ב-Y

יום שני - נפגשו ב-Y

היום - נפגשים ב-Y

שיחה מהיום - 

"רוצה לצאת היום, לאיזור שלי?", שאל האחד, אחרי 3 ימים בהם הם נפגשו באיזור Y.

"סבבה, תברר גם עם הידידה הטובה שלנו". (שגם גרה ב-Y)

(כעבור 5 דקות)

"שמע, לידידה הטובה שלנו יש תוכניות, רוצה לקרוא לאחרים?"

"עזוב, אולי תבוא אלי?"

למי יש כוח לצאת לבית?

למה לבוא אליך?

למה לא לצאת?

ממתי אנחנו כל כך זקנים שיוצאים לבית?

אולי רוצה גם להוציא תה ועוגיות ונשב לראות מבט?

"לא אחי, אני רוצה לצאת, רוצה נצא לאיזור שלך?"

"אחלה"

האחד לוקח בחשבון שהוא בדעת מיעוט.

אך עם זאת, הוא מתחיל לאבד את הסבלנות.

שיחה מיום ראשון - 

"רוצה לשבת לצהריים?"

"עד איזה שעה אתה עובד?"

"14:00"

"מעולה, בא לך לבוא לאיזור שלי?" (Y)

"לא אחי, אני מגיע בערב להורים, מיותר שאני אגיע ל-Y בצהריים, אחזור ל-X, ואחזור שוב בערב ל-Y"

"הבנתי, אז דבר איתי יותר מאוחר נחליט"

בסוף לא ישבו לצהריים.

התחלה לא משהו לשנה חדשה....

במיוחד לאור מחירי הדלק.

שנה טובה !! 

ואוו 3 מאמרים בפחות משבוע :)

הזאב הכותב.