אחרי יציאה טובה עם החברים. פונה אל שבוע טוב. מקווה לאכול פחות.
מפחדת להסתכל לחולשות בעיניים.
נהנית מהעוצמה של האושר.
הלוואי ויישאר ככה. שבוע לפני החזרה לנטילת הכדורים אני חוזרת להיות מאושרת.
עול האחריות הוסר ממני.
מי אחראי לאושר שלי. אולי זה כל הסיפור.
אני מתגעגעת לדם. אבל אני לא אחתוך. לא מהמקום חסר התרופות שאפשר לטעון עליו שהוא מעורער. אני אחתוך רק אחרי חודש עם תרופות. ז"א כשאגיע לאיזון מלא. אם בכלל אחתוך.
שתדעו שאני מאושרת. בחודשיים החארונים פחות. עובדה, חזרתי לכתוב פה.
אבל שתדעו שאפשר. זה כמו נביא שרוצה להפיץ את הבשורה על תקומת עם ישראל.
אולי המצב אומר 'דרשני' אולי המצב אומר שאני במאניה.
ואולי זה פשוט האושר שהזדנב לחיי.
התגעגעתי למה שהיה חלקי הטבעי בשנה האחרונה.
תבינו, הייתי מאושרת.
לעולם לא תבינו מה זה.
כל אנשי ישראבלוג הנדכאים. אני חלק ממכם, הייתי כמוכם. שרדתי כל חיי. חשבתי שאני בסך הכל די מאושרת. שאין דבר כזה להיות באמת מאושר.
אז אני רוצה לבשר לכם שבשנה האחרונה הייתי מאושרת באמת. מאושרת מאוד. מאושרת! ולא ידעתי שקיימת אפשרות נפלאה כזו.
אז רציתי להגיד שאפשר, שגם אתם יכולים. רק, קחו תרופות פסיכיאטריות. רק ככה זה הצליח לי.
ובכל זאת זה היה אדיר. אל תרתעו מהדרך הקלה אל האושר. לפעמים היא עדיפה מסבל מתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חיה ליד החיים