שאלה רטורית ככותרת... נשמע מעניין או שזה סתם קיטשי?
השעה עכשיו 6 בבוקר יום שבת,
אין לי מושג מה עבר לי בראש שהחלטתי להשאר ערה כל הלילה
אבל אני יודעת דבר אחד.
המחשבות על מה שעובר עליי פשוט העסיקו אותי כל הלילה..
באותו היום שכתבתי את הפוסט הקודם, שבו השלמתי עם העובדה שטוב לי רווקה
שכיף לי להיות לבד כי ישלי את החברים סביבי... נפלה הפצצה הגדולה.
זה כזה אבסורד שהחברה הכי "טובה" שהייתה לך שאת מכירה 10 שנים פותחת את הפה ואומרת לך שהיא מרגישה שאת מנצלת אותה.
החלטתי לזרוק אותה לפח כמו כל הצרות שעברו עליי.
אני לא צריכה אנשים שיגידו לי שאני בן אדם רע, אני מכירה את עצמי, אני לא יודעת לקחת כמעט [הוו הצניעות]
אני נותנת ומייעצת, רק לתת מעצמי.
וככה קרה, באותו היום שרבנו הוסיפו אותי לשיחת ועידה, שם הכרתי בן אדם ממש מדהים
מי ידע שאני הכיר בן אדם נפלא,שחושב כמוני,שאני יכולה להפתח בפניו תוך יומיים אפילו בלי לראות את הדף שלו בפייסבוק ולדבר איתו על יצרים מיניים [חח כן יצרים מיניים, אני פתוחה מאוד לגביי הנושא הזה].
מסקנה שקיבלתי משלושת הימים האחרונים,
גם אם נראה שהעולם נחרב מולך, תמיד יהיה שבריר תקווה שיחכה להזדמנות הנכונה :)
כן זה מוקדם וכן זה מוזר לי, פעם ראשונה שאני מפתחת רגשות כלפי מישהו בגיל שלי ואם לומר את האמת, קטן בחודשיים. אבל היי לאהבה אין גיל ;)
יש תקווה, תמיד יש!
ואני מצאתי את שלי:)
שלכם הגברת הקטנה♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Missy
