Perfect Life

שמתי לב למשהו מאוד מטריד לאחרונה

זה כל כך מטריד שזה מציק

בני נוער בגילי... זה מצחיק עד כמה אנחנו מנסים להיות גדולים

ניקח לדוגמא אותי [כי אני דוגמא כ''כ טובה לזה]

אני עובדת, אני בימי שישי יוצאת עם חברים... כל הבנים הם או בצבא או אחרי צבא.. 

אני שותה, אני מעשנת ואני כבר חושבת על לעבור לגור בדירה עם שותפים.

אני כבר רואה את עצמי באיזה תפקיד צבאי אני יהיה.

ועוד הרבה אני, אני, אני ואני....

בקיצור, אני לא מבינה לא את עצמי ולא אחרים. למה המרדף הזה אחרי החיים הבוגרים?

מה כ''כ מלהיב בלקום כל בוקר לעבודה עם שכר מינימום, עם בוס מציק ועוד הרבה דברים מעצבנים..

להיות רווק/ה מסריח/ה בדירת חדר על חדר?

ועוד הרבה דברים ממש לא מהנים....

בסדר לעשן לשתות..... אבל לפחות תהנו ותמצו את התקופת חיים הזאת... אנחנו רק בני נוער!
עדיין לומדים, עוד לא התגייסנו.. אין לנו לאן למהר.

 אז תנשמו לרווחה, תסתכלו על החיים מפרספקטיבה אחרת, ותמצו כל רגע כי הוא לא יחזור יותר.

אוהבת וממשיכה להנות ממה שיש הגברת הקטנה♥