זה קשה לחשוב על זה שהעבר יכול לצוץ עם הפתעה, במיוחד כשהיא לא נעימה.
זה כמו לקבל מנה גדושה של כאב ואכזבה במכה אחת. זה אכזרי וכמובן זה משאיר צלקת..
זה יכול לצוץ ברגע הכי לא צפוי, וברגע הכי לא מתאים.
מהרגע שבו אתם מקבלים את המכה בבטן ועד רגע האכזבה שמגיע לראש, כי אתם מבינים שיכולתם למנוע את זה.
ואז מגיעים הרגעים שבו אתם פשוט מפסיקים להביע רגשות ומתחילים לפעול כמו רובוט.
מרחיקים ממכם את הגורמים לבעיה, או כל גורם מסכן אחר ומנסים לעשות כמיטב יכולתכם.
אתם ממשיכים לפעול עד שהעזרה המקצועית מגיעה, אחרי שהם מגיעים ואתם מבינים שהכל נמצא בשליטה
אתם מאבדים את עצמכם והכל יוצא החוצא, כל הזוועה שראיתם, כל הקללות שנצעקו באוויר מחוסר שליטה ששעמתם וכל הבכי שמוציא את כל מה שחוויתם.
זה קשה וזה טראומתי, וכמובן שזה לא מומלץ.
יותר מדי אירועים במכה אחת, עוגמת הנפש נגרמה והשאירה אחריה את המכה.
אני מרגישה כאילו אני מרחמת על עצמי, אסור לי אחרת מי ירחם על האנשים שבאמת זקוקים לזה?
בדרך לאבא שלי אתמול הוא אמר לי "אם לא תהיי חזקה בשביל עצמך, מי יהיה חזק בשבלך?"
הוא צודק, הוא אף פעם לא טעה בנוגע לזה אלא אם כן זאת הפעם הראשונה.
אני מצפה לעתיד יותר בהיר אם לא בשבילי אז בשביל אחרים, שלא יחוו מה שאני חוויתי בערב אחד מיותר.
מקווה לטוב שלכם הגברת הקטנה♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Little Missy
