מאז שהייתי קטנה,בכל חלום שחלמתי הופיע יצור.
לא... לא יצור. אדם.
לא... גם לא אדם. דמות.
דמות מסתורית ושלווה, אבל עם זאת גם ממזרית ואפלה.
מאז החלום הראשון שחלמתי איתה אפילו שהדמות סתם ישבה על ספסל והתבוננה בי, הייתי פוחדת ללכת לישון.
הייתי בוכה לפעמים לאמא שתישן איתי ושתחבק חזק אבל היא חשבה שזה יעבור לי ושאני סתם ילדה קטנה ודרמתית "תלכי לישון כבר,היא בסך הכל דמות. את מגזימה! " היא צעקה עליי.
מאותו חלום ראשון עם הדמות, ראיתי אותה בכל מקום, בכל חלום וכל תיאור.
בהתחלה פחדתי ממנה ,בתור ילדה קטנה שראתה אדם עם חיוך ממזרי ועינים ירוקות חתוליות שצמאות לדם, היו חלומות שראיתי את עצמי בורחת ממנו בהיסטריה ובוכה, אבל הוא לא היה בכלל רודף אחריי.
אבל ככל שהתבגרתי יותר ויותר למדתי להסתדר עם הדמות ואפילו להתחבר אליה. העיניים הירוקות והמדהימות ביותר שראיתי כבר לא נראו לי צמאות לדם,החיוך הממזרי נהפך לשובב והדמות הפכה לנער גדול בגילו ממני, מפותח, עם שיער שחור ופרוע , מראה של ילד רע כזה , מושך.
מה שמצחיק , שככל שגדלתי הוא בכלל לא הזדקן, הוא נשאר יפה וצעיר כמו שהיה.
לפעמים החלומות היו כמו פנטזיות, חלומות שבהם הדמות נוצרה כדי להגן עליי. שהדמות הזאת בעצם היא החבר הכי טוב שלי.
אבל בנינו ? אם לאמר את האמת ?
התשוקות שלי לדמות הזאת היו כל כך חזקות שגם היו חלומות שאפילו שכבנו, בצורה הכי אמיתית שאפשר לתאר או לחוש.
מאז החלום הראשון שלנו,שוכבים על מיטה מפוארת נהיינו זוג. כן,אני ודמות מפרי דמיוני נהיינו זוג.
בהתחלה, הייתי קמה בבהלה ומבוכה,אך לאט לאט התחלתי להתרגל לעניין,ואפילו קצת להתאהב בדמות הזאת.
אחרי כמה שנים רצופות עם הדמות,היא חדלה להופיע.
זאת השנה הראשונה שלא חלמתי עליה, חשבתי עליה וכן ראיתי את פניה לשבריר שניה בחלומות אבל היא פשוט נעלמה.
יחד עם הכאב שהרגשתי בלאבד את "אהובי" הרגשתי גם הקלה, הרגשתי משוחררת,חופשייה.
התחלתי ללכת לבית ספר עם יותר ביטחון וללא מבוכה והרגשה שאני משוגעת או שכולם יודעים על הדמות למרות שהם לא.
התחלתי לעשות ריצות ולתת לעצמי לנשום אוויר צח בקלות ורכות.
התחלתי להתלבש יותר חשוף ואולי למשוך קצת עיניים של בנים.
עד שיום אחד שאני הולכת בפארק, גרוני נהיה חנוק וחשכו עיניי, ראיתי אותה, יושבת על ספסל ומתבוננת בי בדיוק כמו באותו חלום ראשון, אנשים עוברים לידה והיא קיימת,נושמת,אמיתית.
הנער עם העיניים הירוקות שגרם למבוכה לחזור להיות טמונה בי ולגרום לליבי לפעמום בחוזקה נעץ בי את עיניו החתוליות ירוקות שהתגעגעתי בתוך תוכי לראות. פיו נפתח וקול נעים וממזרי נשמע :
"התגעגעת אליי?"
________________________________________________________________________________________
אני רוצה לציין שזה לא סיפור אמיתי עליי , זה סיפור שהתחלתי לכתוב במטרה לפתח אותו , אך החלטתי שהוא יישאר בגדר קטע .
מקווה שאהבתם,
אלכס♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Alex DUDE