במקום שיש אמת, שם הלב שקט

השם...השם יתברך. עליתי להר כדי לחפש אותך. להר ירושלים.

מזג האויר מדהים, קריר, אבל הכי חשוב..אויר נקי. אויר אמיתי. כבר כמה חודשים שאני כאן, לומדת את התורה שלך, את המצוות, את ההלכות, את המוסר. את הדרך הפשוטה שכל יהודי ויהודיה מחפשים בעולם. ריבונו של עולם, למה אתה נעלם ? למה ההיעלם ?

קוראים לעולם "עולם" הזה מלשון "היעלם". אתה כל כך חסר לנו. הטיפש הכי גמור יודע שעץ לא נברא מעצמו, שאפילו לעץ יש תפקיד, לתת חמצן.

אז שלאדם לא תהיה משמעות בעולם כזה עצום וגדול ? ומה אתה דורש מאיתנו, השם ? מה רצונך ממני ? מה אני צריכה לעשות כדי למצות את עצמי בבית שלך ? "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ."

ואולי אנחנו לא יודעים בכלל מה זה יראה, ומה זו אהבה, ואיך עובדים מהלב ומהנפש משהו שאנחנו  לא מכירים ?

השם יקר, הרי רצונך נמצא בתוכנו, בנשמה שלנו. כל נשמה היום יושבת ובוכה על הריקנות הגועשת בה. מחפשים את הטוב המסתתר, את התענוג שיכסה על הכאב. היש תענוג גדול יותר לנשמה מאהבה אינסופית, אמיתית ונצחית שלך ? יש משהו שמשתווה לאושר אמיתי שכזה ?

בלי אינטרסים, בלי תחושת שיא תאוותנית שהולכת ונשחקת, בלי תסכול ועצב וייאוש שמכבה כל תא חי באדם. 

הנשמה רוצה לצאת, לחיות, להרגיש באמת..ולא להשחק אחר התאוות הנגמרות. שהרי אם זה לא ממלא אותנו אנחנו נחפש חומר חזק יותר, ואם זה לא יעזור, אז נחפש את זה בכמות גדולה יותר, ואז התחושה "המרגשת" תשאר לזמן קצר יותר ועוד יותר קצר..ועוד יותר קצר..עד שנמית את עצמנו וכל נים כבר יאבד מרגישותו והנשמה כבר עייפה מלצעוק בתוכנו, אז היא בוכה בשקט, והגוף היחידי שמקשיב לבכי. הוא בוכה ביחד איתה וצועק את החולי.

איפה אתה ריבונו של עולם ? איפה האמת שצועקת מתוכי להתגלות ?? למה את השקרים רואים בלי סוף אבל האמת נכבית אל הכלים ? למה השקרים רודפים אחרינו אבל האמת בורחת מאיתנו ?

ריבונו של עולם. האמת יקרה מדי..יקרה מדי. כל כך יקרה. איך יתכן שבעולם כל כך מעוות, האמת תהיה גלויה ? בטח שלא. האמת הזאת היא יהלום. יהלום עצום שאין לו ערך וראוי לשמור עליו חזק חזק מכל משמר. שהרי אבנים צבעוניות יש בכל מקום, נראות זוהרות, נראות יקרות, אך בפנימיותן מה הן כבר שוות ? כמו כל אבן פשוטה אחרת. אך יהלום כשמוצאים אותו הוא עטוף בוץ, לכלוך. אם אדם שמבין בזה לא יזרוק את גוש הלכלוך הזה, יאמין שיש שם משהו וינקה טוב טוב את הקליפות, הוא ימצא אוצר. הוא ימצא אוצר אמיתי שאולי מבחוץ רק נראה גוש לכלוך אבל אם רק מתאמצים, משתדלים ומנקים, הוא שווה הון שאין לו ערך.

האמת הזאת שווה את כל החיים. היא שווה כל נשימה, היא שווה כל דמעה, היא שווה כל רגע בחיים. למענה כל העולם הזה נוצר, וזכיתי לקיים את האמת הזאת. זכיתי לחיות את האוצר הזה, את ההון הזה, זכתי לאמת הטהורה שאין לה ערך ובשבילה באתי לעולם. יש דבר יותר יקר מזה ??

היש דבר יותר יקר מהקדוש ברוך הוא שרוצה רק לטובתי כשהוא מביא אותי לעולם ? לזכות באמת היקרה הזאת ?

אתה מאמין בי יותר ממה שאני מאמינה בעצמי. תן לי כוחות להמשיך לקום כל בוקר ולחיות את האמת הזאת, כי אין לי שום דבר אחר ששווה רגע בחיים שלי.

אני רוצה לפרוק הכל..גם את המעט שנשאר. אני כל כך שלמה עם הדרך שלי, 

אני חוזרת הביתה, אני בדרך הביתה, אבא. ההקרבות האלה לא פשוטות אבל הן שוות את זה, אני יודעת. 

זו הדרך שעושה לי טוב באמת.

יצאנו 4 שנים. כל כך אהבנו והיינו מחוברים רוחנית ברמות עצומות. ראינו את עצמנו מתחתנים, מקימים משפחה, חיכינו לסיים את הצבא, חיכינו לשחרור שלנו כדי להיות ביחד ולהתראות כל יום. אתה היית חוזר שלוש שנים פעם בשבועיים וככה זה היה עובר.

תמיד ידעת שיש לתורה מקום עמוק אצלי בלב אבל לא ידעת עד כמה. גם כשסיפרתי את החוויות ההזויות שלי, לא הבנת אותי. אפילו שאמרת לי שאתה מבין...לא הבנת.

היה לי לא טוב כל כך הרבה שנים. בכיתי כל כך הרבה בלילות כי הרגשתי שאני לא עושה את מה שאני באמת באמת רוצה. כל כך פחדתי להתחיל מחדש, להיוולד מחדש ולהפרד מהעולם שהתרגלתי אליו, מהעולם שבניתי. אבל בדיעבד אתה רואה איך הכל מתרסק מול העיניים, עולם כל כך שקרי ומזויף, מלא בדמיונות ובהתרגשויות מתעתעות. זה היה המבחן הכי עצום בקשר שלנו. אם חשבנו שהצבא הוא המבחן, טעינו. 

לא הצלחת להכיל אותי. הייתי גדולה עליך. אמרת שאתה רוצה לחיות בצורה ארצית, חומרית, אבל אני לא במקום הזה..אני כל כך לא במקום הזה..אני מצטערת. ניסיתי לחיות ככה, זה פשוט הורס אותי, אני לא מסוגלת. אתה מכולם ראית אותי כל כך הרבה פעמים מתרסקת ונשברת, מתרוקנת מחיות בלי חיים רוחניים ואמיתיים. אמרת לי דברים כל כך כואבים אחרי הפרידה. האהבה שלנו נפלה במבחן.

הראת לי שאתה מבין אותי וברגע האמת הכל קרס, זיוף, כמו כל העולם השקרי הזה. 

גבר שאוהב אותך צריך לכבד את ההחלטות שלך, אם זה מה שעושה לך טוב באמת. זו אומנם דרך כואבת לגלות את זה, אבל היא טובה והיא משתלמת לחיים של שניכם להבין אם זה מספיק חזק ואמיתי. מה ששלי ומה שנגזר להיות שלי, יהיה שלי. אם נגזר שאנחנו זוג מן השמיים, ככה זה יהיה ויתהפך העולם. אם לא, אז לא הפסדתי כלום, כי בעצם, לא לקחו לי כלום...כי זה לא שלי. אמרת לי דברים שפקחו לי את העיניים, גרמת לי להבין שגבר שאוהב אותי באמת, יקבל אותי גם אם אשתנה. מסתבר שאיתך זה לא היה ככה, וזה בסדר. כל דבר שקורה יש לו סיבה טובה, עדיף שנפרד עכשיו מאשר שנתחתן ואז נתגרש, לא ?

גבר שאוהב אותך באמת יקבל אותך גם כשתשתני.

היתה אהבה גדולה, היא פשוט לא היתה מספיק חזקה בשביל להתמודד מול האמת הזאת והאמת הזאת חזקה מהכל.

גבר צריך לאהוב אותך, את האישיות שלך, את הפנימיות שלך ואם הוא מחובר אלייך, לאישיות שלך באמת באמת, הוא ילך איתך. כי לא הגוף שלך הוא זה שיחסר לו, אלא הפנימיות שלך, הנשמה שלך, שאין כמותה או דומה לה בכל העולם. אם הוא קשור אלייך באמת, הוא יהיה איתך כי אין ספק שהדרך  שבחרתי בה זו הדרך הנכונה והאמיתית. אני יודעת שגם אתה חושב ככה, כי הסכמת איתי ואמרת שאין לך את הכוחות לעבור את הדרך הזאת כי זה לעמוד מול כל העולם. אני גם יודעת שאתה מחפש עכשיו את המשמעות לחיים כמו שאני חיפשתי ואני יודעת שתמצא בעזרת השם. אתה תמצא אותה ואת האישה האמיתית שתשלים אותך, כמו שאני לא הצלחתי. קצת עצוב לי שאתה רואה את האמת ומפחד ממנה כל כך. אבל לכל דבר יש עת ובזמן המתאים דברים יתחילו לקרות. 

עבר יותר מחודש ולאט לאט זה משתחרר ממני..

חוויתי עולם ודרך חיים שלא רציתי לחיות בה כי היא באמת שרפה אותי מבפנים, למרות שידעת את זה וראית את זה, בחרת לכעוס עלי. 

כשיש מגע, אנשים מתחילים להיות משוחדים, להקשר לדברים שיכולים להיות לא טובים להם וכאן האוביקטיביות בורחת. רק כשאין מגע את יכולה לדעת מה טוב לך ולהבין אם הוא מחובר אלייך או לגוף שלך. 

הבנתי לא מעט דברים בדרכים כואבות, אבל הן נכונות ויכלו להיות כואבות יותר. שום דבר אבל שום דבר לא שווה את זה אם את נותנת לפחד שלך להניע אותך. חיים חומריים פשוט לא שווים את זה, הם לא נותנים לי כלום. אז את לומדת לקחת את החומר ואת הרוח, לוקחת כלי ריק ומכניסה לתוכו תוכן. מחברת שני עולמות שונים ומרימה אותם למעלה, מקדשת אותם. 

נושמת עמוק, אני מתקדמת. עוד צעד ועוד צעד בדרך הביתה..

אלוקים, זרקתי את עצמי לחסדים שלך, בבקשה, תחזיק אותי שלא אפול.