במקום שיש אמת, שם הלב שקט

ג'וני, כרגע אתה בעזה אבל כשתצא משם בעזרת השם בריא ושלם בנפש ובגוף, אתה תקרא את המכתב הזה ותחייך.

חבר ילדות שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. גאווה לכל המדינה ובפרט למשפחה.

יש עוד חלומות גדולים ועצומים שיש לך לחזור אליהם, מחכים לך שתתפוס אותם ותעוף איתם. הלהקה שלך, היצירות שלך, רעיונות שתפתח..

"אני רוצה להיות קצין !" אמרת לי בצהיבות מתלהבת. ירדת מהרעיון אומנם אבל התקדמת בתפקיד ונהיית לאחד מהאנשים שהמפקדים הכי סומכים עליו. ראית דברים קשים בכל השירות שלך והאופטימיות שלך הלכה לפניך תמיד. גם כשיכולת לא להגיע הביתה ימים, שבועות על גבי שבועות, לא נשברת.

היית חוזר ליומיים קצרים כל כך אך מלאים בחוויות עם חברים ומשפחה. ג'ון, אני די דואגת..מתפללת המון המון ומחכה שתספר על התחושות שחווית בטנק עם החברים שישארו קרובים יותר מכל חבר שיהיה. אני זוכרת על הקשיים שהיו בהתחלה ולהסתכל על זה אחורה זה כל כך רחוק וקטן. עברת אותם כמו תותח, אז שלא תעבור את המבצע הזה ? עכשיו אתה במקום לא פשוט בכלל, על אדמה לא בטוחה ולא יציבה אבל עם שלם מתפלל שאתה וכל החיילים יחזרו הביתה בשלום. אתה אולי המודל הכי טוב לחייל. אתה אדיב ברמות שלא יתוארו. כמו שאני מכירה אותך, אתה תתמקד במטרה ותפציץ כל מה שצריך בקור רוח כי זה מה שצריך לעשות, אבל לרגע אחד לא תקפיא את הרגש כשתראה אזרח סובל, חף מפשע שמבקש עזרה, גם אם הגזע שלו שונה ממך. אתה תמיד תמצא לב לאנשים אחרים ולמרות הכל זה לא ימנע ממך לעשות את העבודה איפה שצריך. זה משהו שתמיד כיבדתי אצלך. אתה רודף שלום אבל אתה נמצא עכשיו בעזה, בדיוק בשביל זה. בשביל להגשים את השאיפה הזאת ולהתביע חותם בעולם. אתה, כמו כל החיילים קיבלתם מתנה גדולה. אתם זכיתם לשנות. להשפיע. אתם חלק ממהפכה היסטורית שתשפיע גם על העתיד. אתם, שעוד לא ראיתם הרבה בחיים שלכם, נערים, בסך הכל בני 18-21 נלחמים מול חיות אדם. בגיל שבו צעירים אחרים לומדים בקולג', ישנם בחורים אחרים שלומדים להגן על המדינה. בחורים שבן רגע מצמיחים עור של פיל ואומץ של אריות. בחורים שכבר בכלל לא נערים, ולא תוכל לומר עליהם שהם בני 18-21, כי בעיניים שלהם הם ראו יותר ממה שכל ילד בגיל הזה יכול לראות. הם ראו דברים שילדים בגיל הזה בכלל לא אמורים להתעסק בהם. נשמה חסונה שעברה ככל כך הרבה תלאות, מכאובים, קשיים, פגיעות, חרדות אבל גם המון חישולים. זה מה שהופך אותך, יונתן, למי שאתה היום. אדם ששובר את הטבע שלו כדי ללכת נגד הטבע, נגד ההגיון ולתת את כל כולך, את נעוריך, את תמימותך על אדמה שממנה בנו, ואליה גם נשוב. כשתשוב הביתה, בעזרת השם, בריא ושלם, תשאיר מאחוריך עבר שיקבר ביחד עם פראי האדם שבגללם אתם שם. אתה תחזור אבל ההסתכלות שלך על החיים תשתנה, ואם היית חזק לפני, אז עכשיו שום דבר לא יוכל להזיז אותך. ואני רוצה שתזכור, כמו שאתה כאן בשבילי ברגעים לא פשוטים, גם אם אתה לא היית פועל כמו שאני פועלת ואני מקבלת ממך תמיכה מלאה, אני מקווה שגם ברגעים כאלה, לפחות טלפתית יוצא לך לקבל תדרים חיוביים ממני ולדעת שאני מחזקת אותך ומתפללת ושכל המשפחה דואגת ומחכה לך, שתחזור לחפור על החלומות ועל השאיפות שלך, והכי חשוב..שתמיד אבל תמיד...תתקפללל כבר יא שמן !!

בעזרת השם, שכולכם, תחזרו הביתה לשלום, בבריאות בגוף ובנפש.

אז מה יהיה איתנו ? 

כשלימדתי בכלא, היה כלוא מאוד חכם שאמר לי, שהמצב הזה שאנחנו נמצאים בו בעם הישראלי- השנאה, חוסר הכבוד, הפילוגים, הם הגורם לשנאה של עמים אחרים כלפינו. היחס הנורא והגזענות מאותם עמים שלא מקבלים אותנו, בסך הכל משקפת את היחס שלנו כלפי עצמנו וכלפי האחר בעמנו שלנו.

הרי אנחנו כולנו באותה סירה. מפליגים בים למצוא את האי השקט והרגוע שיביא לכולנו אושר. אם לא די באותה מטרה, הרי שכולנו ביחד חווים את אותה סערה כשהיא פוקדת את הספינה. אומנם כל אחד מאיתנו חווה את זה אחרת, אבל בסך הכל..במה אנחנו באמת שונים ? כולנו בשר ודם וכולנו בתוך תוכנו רוצים שיכבדו אותנו, שיאהבו אותו. כולנו רוצים את הטוב. ההבדל הוא הדרך. יש אנשים שאין להם את הכלים להגיע לאותה מטרה, בעודם מטביעים את עצמם הם יטביעו גם אחרים בלי להתייחס או לרצות להבין את גודל האסון. הדרך שלהם עלולה להיות הרסנית לאותה מטרה ולפעמים אפילו הם ילכו לאיבוד וישכחו את היעד, הבית, הבית שכל אחד מאיתנו כל כך כמה להגיע אליו.

אז מה יהיה איתנו ? התמימות שואלת והאופטימיות עונה "יהיה טוב". או שאולי זו האדישות שתפסה את מקומה של האופטימיות בעודנו מתבגרים ?

הצדק מהלך בינינו וכמו מפוספס בין האצבעות, רק בתחושה זה נראה ככה אבל האמת היא שאנחנו לא יודעים מה זה צדק בכלל. הכל הוא עניין של תפיסה ואף אחד מאיתנו עוד לא זכה לראות את כל העולם מלמעלה, כל עוד אנחנו בתוך אותה בועת החיים הסובייקטיבית, לעולם כנראה לא נוכל לדעת מה זה צדק.

משתדלים לשמור על הנחת בין אזעקה לאזעקה, אבל זה בכלל לא קשור לגבול עזה. השנאה הזאת בינינו לבין עצמנו. האחד קיבל מכות כי הדעה שלו היתה מוגזמת, השני תגובות נאצה כי הדרך שלו שונה מהאחר, וזה אפילו עצם זה שיש לנו שכן...שאנחנו אפילו לא יודעים את שמו. כל אחד חיי היום בינו לבין עצמו, בעולם הפרטי שלו. עסוק ואחוז בדאגות שלו וכי מה יקרה אם נסתכל קצת ימינה ושמאלה ונתעניין באחר, נשאל "מה נשמע ?" בלי להמשיך ללכת. לעצור שנייה, להסתכל על הבנאדם ואשכרה להתכוון "מה נשמע ?". הרי כל הפילוגים האלה נגרמו בגללנו. מלחמות פנימיות על מה ? אנחנו כולנו באותה סירה, כבר שכחנו שיש לנו אותה היסטוריה משותפת ? מדינה כל כך קטנה שבקלות החבר של אח שלך יכול להכיר את הדוד של בן הדוד שלי. לכולנו יש סבא או סבתא שעברו אנטישמיות, תרמו את עצמם למדינה, עלו לארץ..כולנו קשורים לאותו שורש היסטורי תרבותי !!

על מה המלחמות ? תמיד אנשים יחשבו שונה מאיתנו, וזה היופי. איך נתקדם ונשתפר אם כולם יחשבו כמונו ? נשאר תקועים באותו שביל בלי להבין אם אפשר לנסות עוד דרכים או ללמוד מניסיונם של אחרים. למה הרבה יותר קל לחפש סיבות לשנאה במקום סיבות לאהבה אמיתית, טהורה, בלי לחפש לקבל ?אינטרסנטיות זו תכונה טבעית שמורשרת באדם, אבל אנחנו פה בשביל לתקן את עצמנו ולא בשביל להשאר עם תכונות הרסניות. נולדת עם תכונה שלילית מסוימת ? תתקן, תשפר. אתה כאן בשביל להשתפר, להתפתח ! אם אנחנו רוצים לראות שינוי, אנחנו צריכים לשנות בעצמנו משהו. השינו מתחיל מאיתנו, ממני, ממך, מכל אחד ואחד שבתוך תוכו מחכה לישועה הפרטית שלו. דברים יתחילו להסתדר רק ברגע שאנחנו ניתן יותר ממה שנחכה לקבל. מאחלת לנו שנדע להשתפר, לתקן את עצמנו, להיות טובים יותר מיום ליום, לא לוותר על הטוב שבנו ושנזכה בעזרת השם לישועה.